הדף חלק והשעון מתקתק. וכלום.

מהרהרהת, חושבת, מבינה, מנסה לפתח, והדף חלק. והשעון מתקתק,
והזמן עובר לך כל כך לאט, ואין כלום. הדף ריק.
ממשיכה לחשוב. בלי תוצאות. עט אדום, נובע, ספר קשיח, ודף לבן.
כלום. כותבת מילה, ונהנית מהמרקם החלק ומהדיו הנמרח על הדף...
ומוחקת. מקשקשת על המילים בעט האדום. מעבירה קו בצורה שטחית,
ממשיכה, מנסה לשנות מיקום, לשנות תנוחה, וכלום. הרגשת הריקנות
ממלאת אותי. המוסיקה כבר נגמרה והממטרות של הלילה מרעישות
באוזניים.
אוויר חם ויבש מהתריסים החצי מוגפים, וכלום. בוהה בטלויזיה.
דמויות מקושטות בגלימות צבעוניות.

והדף קצת מקושקש, והשעון עוד מתקתק, וכלום.

מחפשת נושא. עט שחור, מנסה לשנות כתב, וכלום. ממשיכה לחשוב,
ונזכרת. עוצמת עיניים ומתענגת על חלומות מתוקים וישנים. וכלום.
מציירת ציור קטן, עין שחורה ובוכה, ונזכרת במטרתי. מוחקת את
הציור בעט השחור המסוגנן, נאנחת.

ובדף נשארו שורות מספר, וכמה דקות עברו, וכלום.

חושבת, מחליפה דיסק, סוגרת את החלון, פותחת מנורת לילה קטנה.
מנסה לשנות אווירה. נשכבת על הבטן עם עט כחול ישן שבקושי עובד,
אותו דף וספר קשיח. השיר הקצבי במערכת מזכיר לי תקופות...
נשענת על המרפק ומתחילה לשרבט כמה לוגואים, מוחקת. כל כך מתפתה
שלא לצייר משהו, להעתיק משהו.
העט הכחול נראה כל כך טוב על הדף הלבן. נקודות, ושפתיים
כחולות, ייאוש. אף כחול ועיניים אדומות. שיניים חשופות וצוואר
חלק. ומוחקת.  והיד כל כך כואבת מלהישען על המיטה. עוצמת את
העיניים, מניחה את הראש על הדף החלק, וכמעט נרדמת. נאנחת,
נושמת, מתעוררת בשנייה, מתעדת, מפסיקה להיות מודעת למעשיי.
ושקט.

והדף מלא עד תום, והשעון נעצר מלכת, ואני בוכה.