לאפרת,
לכתוב כמו יואל הופמן
לשיר כמו אמה שפלן
לצייר כמו קלוד מונה
לביים כמו סטנלי קובריק
ולאהוב כמוך.
לעצמי,
אני אומרת את זה בכח ובקול רמ(ח) איבריי ואין לי הרבה משניהם
ואולי
אני צריכה לשמוח ולחיות את החיים ואין אביר על סוס לבן
(לפחות זה מה שאומרים)
לנעול את הדלת אל עולם שעזבתי ולפתוח את השער שלא מזמן נעלתי
נדוש כל כך שזה עצוב אך זאת המציאות
אני רוצה לחשוב מראש ולמנוע כל טעות
לנסוע רחוק לאן שאפשר, אם תבואי איתי אני אסע כבר מחר
אם יכלתי לשמוע יותר מסתם רעש הייתי שומעת אותך קוראת לי אבל
אני לא כל כך עסוקה
כל כך עסוקה
כל כך
אני אוהבת אותך. |
