כשנגמר הצרור החייל השתופף
בעפר הוא זחל מהאויב הרודף
הרובה הוא אימץ לליבו, כחבר
יזע בוצי בין זיפיו התחפר
ואין כבר דממה בין מפץ למפץ
המוסר מזמן הפך למזבח מנותץ
"זה כל כך קל, כל כך" החייל אז הרהר
"אם שרדתי בקושי, אני חי עוד יותר"
הקליע ברגל כבר חלק ממני
הזיעה והדם, מאושר אין הימני
ואין צורך לחשוב
"החיים, מה שוויים?"
"היא אוהבת אותי?"
"האם אני כלל קיים?"
אני קצין צנחנים
עם קליע ברגל
אחד עם כולם
הכוכב שבדגל
אני סמל רחוק בלב האויב
אגדה אהיה בכל ראש ובכל לב
ובאמת טוב לי קצת להיות גוש בשר
בלי חובה להנות, להיות מאושר
השנאה היא הרי רגש
כל-כך פשוט
וכל-כך טוב לחזור
למוכר מילדות. |
