[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








והאמת היא שאני בכלל לא חושב שזה יעזור במשהו, זה לא קשור
באינטרסים, זה מין משהו שבגנים שלך לעשות, לא פחות מזה. מהיום
הראשון שהאדם הקדמון הביא לאשתו השעירה תפוח רקוב, דרך הימים
בהם אבירים הושיטו לנערות מטפחת, עד היום. ואני? אני רוקח בבית
המרקחת "שור טבצ'ניק" ליד תיאטרון 'הבימה', וקוראים לי יוליוס,
ואני מקריח. לפעמים אני חושב שאני יותר מזה, לפעמים אני חושב
שזה מה שאני בדיוק. וכל פעם שיש לי עודף של מחטים או אינסולין
או סטיקים לבדיקת סוכר אוטומאטית, אני שם אותם אוטומאטית בארגז
הכבד עם הפלסטר שכתוב עליו "הילה לבר". ואני מנסה לעשות שיקול
הגיוני, להשאיר לעצמי רזרבות בשביל הבדיקה של מס הכנסה - אבל
זה סתם פרנציפים, הרי זה אולי רק עשירית גרם מתכת וטיפה מים עם
סוכר- ואיזה בית עסק יפול בגלל זה? וגם שיקולים אנושיים לא
חסר, כמובן; 'לארגז של איזה חולה סכרת אני אפיל את העודפים,
ככה, במקרה?'. למה לא מגיע איזה צ'ופר קטן גם למיכאל ארביטברג
השמן, שמזיע פי אלף ממנה בנסיון להרוויח את הכסף לתרופות
ובהליכה לבית המרקחת? הרי היא ממש גרה מעלי, והיא לא נראית כמו
מישהי שחסר לה כסף. ובכל זאת, כל פעם שהיא מטופפת לה אל תוך
בית המרקחת בתחילת כל חודש, לאסוף את המזרקים והמחטים והחומרים
המשונים שלה, עיניה קורצות בחיוך כל כך בריא שקשה להאמין שעד
למאה הקודמת היא לא היתה שורדת דקה - שהיתה מצטמקת לה ומתה וכל
היופי הזה היה נאבד, והחיוך היפהפה הזה לא היה יוצא בכלל לאור
- -
כל פעם שהיא רואה איך הארגז שלה מלא, היא שולחת לי חיוך,
מעבירה שפריץ של אוויר שמרים את הפוני שלה, לפעמים קצת מדגדג
לי את הקרחת, ואתה לא מסוגל להאמין שכזאת יצירה אצילית חולה
במחלה איומה, קטלנית, אתה מרגיש לרגע כאילו פשוט חסר לה סוכר
בגוף כי הכול נוטף ממנה החוצה, מקרין כמו זריחה.
הקדשתי פעם רגע למחשבה, באחד החודשים בין ביקוריה, למה אני כל
כך מחכה לה. היא הרי לא יותר יפה מהרבה בחורות אחרות שעוברות
כאן יומיום, שקונות דברים יותר מפתים, נשיים, כמו שמפו, בושם,
תמרוקים, חלקן אפילו לוטשות בי מבט מסויים - יכול להיות שאני
רוצה דווקא את הילה כי אנחנו סובלים כמעט מאותה מחלה - היא
מכאיבה לעצמה לפחות שלוש פעמים ביום, כמו שאני נוהג להכאיב
לעצמי בקביעות, לא פוסח על אף הזדמנות, לא מסוגל להשתמש במתוק
בלי קצת כאב? אה, אני לא יודע. מה שאני כן יודע זה שבשבוע הבא,
כשהיא תבוא, הארגז שלה יהיה כבד מתמיד. וסביר להניח שזה לא
יעזור, אבל היי - זה רק איזה עשירית גרם מתכת וטיפה מים עם
סוכר, ואיזה בית עסק יפול בגלל זה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחד נכנס לקב"ן
עם משקפי שמש,
איך שהוא נכנס,
רץ ומתחבא מתחת
לשולחן.
שואל אותו הקב"ן
מה אתה עושה?
עונה לו החייל:
שכחתי למרוח קרם
שיזוף ואני לא
רוצה להישרף.



מתוך המדריך
להורדת פרופיל
(או עצות
לקבניסט המתחיל)


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/3/01 13:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בן הימן עמית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה