היה לו קעקוע של נמר על הגב.
הוא היה כבר דהוי, לכוד מתחת לשערות  שהיו לו על הגב.
ניכר עליו שצוייר לפני זמן רב, שכן כבר היה מטושטש מאוד, ובעל
עין חדה בלבד היה יכול להבחין שזהו נמר.
רק בזכות הקעקוע הזה הוא זכר מה הוא.
הקעקוע הזה, היה זכר לימים הטובים שלו.
לימים המאושרים שלו.
זכר למה שהוא היה פעם.
נמר.

הבת שלו העירה אותו בצעקה.
הוא צריך לאכול.
בקושי רב מאוד, הוא התיישב במיטה, והתחיל לאכול בחוסר רצון
מורגש את הדייסה שהבת שלו הכינה לו.
אח, אילולא רק היה יכול ללכת, לזוז קצת.
אם רק היה יכול לצאת מהמיטה, מה הוא לא היה עושה.
הוא ידע שאין לו עוד הרבה זמן, 3-4 חודשים לכל ההותר.
אם רק היה יכול ללכת ולעשות את כל הדברים שלא הספיק לעשות
בחיים, וכנראה שגם לא יספיק.
בנוסף למצבו הבריאותי הקשה, הוא היה שרוי בדיכאון כבד.
"אני הולך למות" חשב לעצמו, "ואין ביידי לעשות שום דבר. אני
יושב וממתין למוות במיטה. אני הרגשה גרועה מזו. חשבתי שאמות
מזקנה.
לא מאיזו מחלה מטופשת.
אם רק היו מגלים לפני זה שיש לי סרטן.
אולי הייתי עכשיו יחד עם הבן שלי, נדב.
הייתי עוזר לו בתקופה הקשה שלו.
אני לא יכול להסתכל למוות בעיניים.
למרות מה שהייתי, לא הייתה חיה כמוני, הייתי ה-נמר, איש לא העז
להסתכל לי בעיניים.
למרות כל זה, אני לא יכול למות בגאווה.
יש בי פחד מטופש, אני לא יכול לסבול את המחשבה שאני הולך
למות.
האמת היא, שכל חיי לא הקדשתי לרגע הזה מחשבה, וכעת, בהתראה כל
כך קצרה, אומרים לי שיש לי כל כך מעט זמן לחיות.
אני לא יכול לעכל את זה."

הוא מת ב-8.6.89
תאריך עצוב.
באותו יום, נולדה הנכדה הראשונה שלו.
קוראים לה שירה.
אילו רק הוא היה יכול לראות אותה.
להעיף בה מבט חטוף, ואז למות.
אבל הוא לא יכל, וזה לא קרה.
עד היום, שהוא שם, איפשהו, איש לא יודע, הוא מצטער על כך שלא
יכל לראות את הנכדה הראשונה שלו פנים אל פנים.
לראות רק אם יש לה עיניים כמו שלו.
אם לפחות השאיר מזכרת ממנו בעולם הזה.
אם מישהו יזכור אותו, את הנמר שהיה.
להיות חיה זה לא אנושי, חשב.
אולי בגלל זה אני מת עכשיו.
אולי לא הגיע לי לחיות.
אני לא יודע למה, אולי אלוהים מעניש אותי.
על כך שלא הייתי אנושי.
רק בשביל בן אדם אחד הייתי באמת בן אדם.
נדב.

ובכל זאת, שהייתי גוסס, הבת שלי טיפלה בי.
החיים לא הוגנים, כך הבנתי מצפייה באנשים החיים.
הכל סתם. הכל לא חשוב.
לא חשוב איזה גודל הבית שלך, איזה בגדים אתה לובש, איזה אוטו
יש לך, איך נראית אישתך.
רק כשאתה מת אתה באמת לומד להעריך את החיים.
לומד להעריך מתנות.
כי מעכשיו, כבר לא תקבל מתנות.