ולפעמים באמצע הרחוב זה נעמד ומטיח בך שורה של מילים: איפה
אתה. והאנשים הכל-כך גלויים מביטים בתמיהה מאיפה הוצאת את
המילים האלו, שלך ולא שלך יודעות ממיתות. את מי את הורגת, שאלת
אותי פעם, את מי את הורגת כשאת נהיית כזאת, איך כזאת, יודעת,
באיוושה מזויפת של עצים ושל מים. ואת מי את לוקחת איתך לשם,
צוחק. באיוושה מזויפת של עצב צוחק אתה ואני לא יודעת איפה
הזיוף. או כששותקת עצמי למוות ואז באיבחה אחרונה של יאוש צועקת
את כולי לעיני הרחוב. ואתה את מי תצעק. איפה אתה כשאני צועקת.
ואת מי, את מי אתה לוקח איתך לשם.