היה לו בית עם גדר בצבע ירוק-נחושת-עתיקה כזה וגג רעפים וכוס
עם מברשת שיניים, שכל חודש הוא היה שוטף עם סבון ומחליף את
המברשת כי היה מצטבר שם משקע חיידקי מגעיל. ויום אחד, כשהוא
שטף את הכוס של מברשות השיניים הוא נהיה מודע למשקע שהצטבר
אצלו במשך שנים, תחושה של התחפרות במקום, של העובש שמתפשט
בנשמה של בן אדם כשהוא נמצא במקום אחד יותר מדי, והוא שמט את
הכוס על צידה, נעל את הבית, לקח את הדרכון וכל הכסף מהמזרון,
והתחיל ללכת צפונה. הוא חצה את הדנובה בגשר הצפוני, מהרהר בכמה
המעשה שהוא עושה לא מוביל לשום מקום וכמה הוא ילדותי ואיזה
סיפור נאיבי ושקוף אפשר לכתוב עליו עכשיו, משנה את כיוונו
מערבה, מגיע לעיר חדשה שמעולם לא היה בה. ובכל זאת הוא התחיל
להרגיש את העובש בנשמה שלו מתנקה, את קורי העכביש מתפוררים
ברוח כשהוא היה מוריד הילוך בפתאומיות על האופנוע החדש שקנה
בעיירה עלומת השם, גומע בדקות מרחקים שברגל עבר בחודש, אוכל
בתחנות דלק אוכל מקומי, מחליף פנצ'ר בגשם, עוצר לעיתים יותר
ויותר תכופות למתוח את שריריו הכואבים מהנסיעה על האופנוע.
לקראת חבל הרור, אחרי שחצה את הגבול לצרפת, הוא עצר בעיירת
כורים וקרא את המודעות למכירת רכבים משומשים. הוא אהב את
האופנוע שלו, עבר איתו דרך ארוכה, אבל הגב, הגב. ונמאס לו
להיות מוגבל ממזג האוויר, ולנסוע בלי מוזיקה זה די משעמם.
והדיהטסו שרייד 93' שקיבל מהסוחר בתמורה לאופנוע שלו (חוש
המסחר שלי השתפר, הוא חשב) לא היתה משהו, אבל היא כל מה שהוא
ציפה לו. אבל את הבחורות שפגש לא יכל לזיין שם, על הארוחות שלו
עדיין שילם סכום לא הגיוני רק בשביל הזכות לאכול אותן תחת קורת
גג במסעדות, את הלילות היה מעביר באכסניות שדרשו שכר יקר, וכל
הנתונים הצביעו על הכדאיות של קראוון. אוכל זול, מיטה קבועה
שאתה יודע בוודאות שאף אחד לא רוקן את נוזליו עליה בחודש
האחרון - לפחות תנו לו את זה - הקראוון שלו נשא את השם
'יוליסס' ואיתו הוא חצה את מיצרי גיברלטר.
את החסרונות של הקראוון הוא גילה בדיוק בנקודה שלא היה לו בכלל
כסף, אחרי שעבר מזרחה את צפון אפריקה וצפונה את המזה"ת (איזה
חור, הוא מלמל שוב ושוב) וחצה מערבה את טורקיה ושני הגלגלים
הקדמיים שלו התפנצ'רו. בנקודה הזאת העובש בנשמתו היה זכרון
עמום לעומת העובש שצמח לו בבתי השחי מנדירות המקלחת, הריקנות
שבבטנו גרמה לריקנות הנשמה להראות כמותרות. הוא התנחם בעובדה
שהוא לפחות נמצא בארץ בה הוא דובר את השפה והמנהגים, והרגשה של
נוחות אפפה אותו. והקראוון יוליסס נרקב עד היום בצד דרך צדדית
במרכז אירופה, העובש מטפס עליו בחורים בהם החלודה עיכלה הכול,
שני צמיגיו הקדמיים מנוקבים. וליד הקראוון דולק אור בבית עם גג
רעפים וגדר בצבע ירוק-נחושת-עתיקה, ובפנים עומד אדם ומביט בגג
שדרכו לא חודר גשם, בגדר ששומרת את המופרעים בחוץ, משיב על כנה
כוס סדוקה שמוטלת על צידה, מצוחצחת כאילו לא עברו שנים,
ובעשותו זאת הוא רואה במראה איש קצת יותר זקן, קצת יותר שזוף,
אבל באותו המקום
ב ד י ו ק. |
