איך לומר את האמת בפרצוף בלי להתבלבל...
איך לתפוס את הרגע, ולהסתכל מה אמיתי
איך לספוג את כל הפיקציות המשכנעות שלו, בלי להתבלבל
פשוט לשבת מולו ולדעת  שאני צודקת, בלי להיות מוקסמת מהבולשיט
שלו
להסתכל לו לתוך העיניים ולדעת מה באמת עובר לו בראש
ולהיות בטוחה בעצמי, לעזאזל!
כי  יש לי את הכוח להראות לו את האמת
אני יודעת מה באמת קורה פה, אני רואה מתחת למסיכה
המוצלחת יותר, או פחות שהוא לובש
אני רואה את הבנאדם המפוחד, החסר ביטחון הזה
שלא באמת רואה אותי, ומבין אותי ומכיר אותי בכלל
ומשקר לי, ובטח גם לעצמו
מתוך האינטרסים שלו
וצורת החשיבה המעוותת
והפגיעות שהוא חווה בעבר
ומתוך הבעיות הנפשיות העמוקות שלו.
אתה גם בכלל לא עושה טוב לאף אחד
ואתה חי  בשקר יומיומי
אז אני לא יודעת איך אתה באמת חי עם עצמך
כי אותי אתה מגעיל
וזה היה ככה מההתחלה...
גם כשרציתי להאמין
שזה באמת טוב.