ג'ונמק'שרי, טייק 1.
הוא יפהפה. לא פוטוגני כל כך, אבל חינני מאוד ושופע קסם אישי. הוא מזכיר לי
קצת את מה שאמר טרי פראצ'ט על קפטן ויימס באחד מספרי עולם הדיסק - "אוסף רזה
ובלתי מגולח של הרגלים מגונים", מצד אחד, אלא שמצד שני יש לו פאסון של לחמניה,
ופנים של ילד בן 10. עם שיער ספק חום-ספק אפור, בתסרוקת ג'ים מוריסון מוזרה
ומיושנת. יש לו עיניים ירוקות - לא, כחולות, בעצם - טוב נו, ירוקות - בורקות
במשובה, במין התלהבות ילדותית, גדולות וחתוליות, ומלבד כל זה הוא מקיים את
התנאים ליופי אירי כפי שהוא מופיע בשירי העם - עור חלק בהיר, לחיים סמוקות.
אני מניחה שהעניין שהוא מעורר נעוץ בניגודים, וכן, אני יודעת שזה נשמע כמו
קלישאה. כוונתי לכך שהוא ילד (אמא שלי לא האמינה שהוא בן 32) וזקן בעת ובעונה
אחת, גם בחיצוניות וגם בהתנהגות, ובכל כך הרבה קיצוניות בין שני המצבים הללו
שהיה אפשר לחשוד בפיצול אישיות.
[טוב, זה נכתב ממש מזמן. מחקתי את רוב החלקים הביוגרפיים המיותרים והמביכים.
ג'ונמק'שרי היום בן 35, עדיין אוסף בלתי מגולח של הרגלים מגונים, עדיין
המוזיקאי האהוב עלי ביותר בכל הזמנים.]
