נכנסתי לסופר-מחשב סנטר, כשעל מושב הנוסע של מכוניתי נשארה
קיי.ג'יי מיותמת. "שלום," אמרתי לקופאית חייכנית, "אני בקשר
לטרייד-אין". "כן," היא הצביעה על קופסת זהב נוצצת, "זה
הפנטיום שבע החדש. איזה מחשב אתה מחליף תמורתו?". "סלרון 400,"
עניתי, מבויש קמעה. "מה?" שאלה הקופאית המבולבלת, "מה
ארבע-מאות?". "סלרון," עניתי במבט מושפל, "נו, את יודעת,
השבבים היותר זולים של אינטל? נו כמו פנטיום, קצת יותר חלש,
קצת פחות מהירות, הרבה פחות מחיר?". "אני..." היא פערה את פיה
בתדהמה ואז נאנחה, "אני חייבת לבדוק במחשב". היא ניגשה אל מחשב
שהיה, איך לא, מצופה באבקת כסף ומשובץ באבני ברקת. אחרי כמה
תקתוקים והקלדות היא אמרה, "איך מאייתים את זה?". "ס-ל-ר-ו-ן"
אמרתי בפנים אדומות מבושה. "לא מופיע לי במחשב," התנצלה, "אני
צריכה מישהו שמבין יותר ממני. חכה רגע". היא הקישה פקודה למחשב
שלה ותוך עשר שניות הבהבו אורות אדומים בכל החנות ורמקולים
ענקיים דרשו 'רועי להב, רועי להב, להגיע לקופה' בקול מעצבן.
אחרי כמה שניות נוספות נחת ג'ינג'י חייכן לידי ושאל, "מה
הבעיה" בקול אדיב ונעים. "אתה יודע מה זה סלרון?" שאלה
הקופאית. פניו הנעימים של הג'ינג'י קיבלו לפתע מבע אטום והוא
גירד את ראשו בתימהון. "סלרון? אני חושב שהיה משהו... לפני
עידנים... בימים שהייתי ילד או משהו... אני צריך לבדוק בספר
היסטוריה". "הבחור הזה רוצה להחליף סלרון בטרייד אין" הסבירה
הקופאית. הג'ינג'י הסתכל עלי במבט מופתע ואז פרץ בצחוק מתגלגל.
"תמכור אותו למוזיאון," אמר לי בין גיחוך לצחקוק, "אין לנו מה
לעשות עם ענתיקה כזאת!". "נניח שאני דורש שתכבדו את ההצהרה:
מחשב ישן מכל סוג?" דרשתי. הוא הפסיק לצחוק באחת כמו MP3
שהופסק באמצע. "אני חייב לקרוא למנהל המשמרת" התנצל והקיש משהו
במסוף-יד. תוך עשר שניות דרשו ואורות ירוקים וקולות עמוקים
מאורית שראל להגיע לקופה.
"כן," מנהלת המשמרת חייכה אל פני העגומות, "אני זוכרת שלמדתי
על סלרון בערוץ ההיסטוריה. יכול להיות שאני יכולה למצוא את
השווי העכשווי שלו. חכה רק שניה". אחרי שניה וחצי כבר הייתה לה
תשובה ביד: "150" אמרה. "שקל????" שאלתי בהפתעה, "לא יכול
להיות שהמחשב שלי כל כך ישן!". "לא שקל," חייכה המנהלת.
"דולר," נרגעתי. היא נדה בראשה ואמרה "
רובל!". "בסדר,"
נכנעתי, "רובלים. אז כמה יעלה לי הפנטיום שבע החדש בלי מסך?".
"כולל הטרייד אין, הוא יעלה לך שבע-עשרה אלף וחמש-מאות".
"רובל?" שאלתי. "דולר!" ענתה המנהלת בחיוך גאה. "ומה יש בו?"
שאלתי. "הו, מלבד המעבד מזהב טהור 24 קראט פנטיום שבע? יש דיסק
קשיח עם חיבורים מזהב למוליכות טובה, כונן הדיסקים משתמש בעין
יהלום כדי למנוע נזקים ועל כרטיס הקול שובצו שתי פנינות שחורות
ואבן ספיר גדולה. יש לו גם כרטיס תלת מימד שבבסיסו אבן אודם".
"נהדר," חייכתי, "כמה מקום יש בדיסק הקשיח?". "עשרה גיגה-בייט"
חייכה המנהלת הנחמדה. "אבל בקשיח שאצל קיי.ג'יי שלי יש כבר
עשרים!" ציינתי בפליאה. "טכנולוגית, קשיח זהב עם עשרים גיגה
עוד לא יצא לשוק," התנצלה המנהלת, "הקשיחים הזהובים מתפתחים
מהר, אבל לא עד כדי כך". "סבבה," אמרתי, "ממילא לא הצלחתי למלא
את העשרים שהיו לי. איך הוא מבחינת ברקים?". "בזמן סערה, אסור
לחבר אותו לחשמל וצריך לנתק את המודם כי הוא מושך אליו המון
אנרגיה חשמלית" הזהירה המנהלת. "לא," הסברתי, "התכוונתי למה
קורה אם הוא חוטף ברק?". "תבוא לקנות אחד חדש," ענתה המנהלת,
"ותצטער על זה שלא ניתקת אותו". "ואיך הוא מבחינת משחקים?"
שאלתי, "הוא יהיה מסוגל להריץ משחקים חדשים?". "כל דבר שפותח
עד אתמול בשש בערב יעלה עליו," ציינה המנהלת בגאווה, "ותוכל
לשדרג בעוד חצי שנה כדי לקבל גם את החצי שנה שאחרי". "גם
בלאק-אנד-וייט?" שאלתי. המנהלת החווירה כסיד. "אין מחשב מספיק
חזק בשביל להריץ את המשחק הזה," לחשה באימה, "הוא דורש יותר
מדי!". "את לא מבינה," אמרתי לה, "קיי.ג'יי שלי לא עמדה
בדרישות המינימום בגלל ענייני תלת מימד ומעט מדי זיכרון אבל
היא הצליחה להריץ אותו, בצורה קופצנית אמנם, ובאמת יכולתי
לשמוע אותה מתאמצת, אבל היא הצליחה". המנהלת נחרה בביטול
ואמרה, "עוד מעט תגיד לי שהקיי.ג'יי שלך גם שרד מכת ברק".
"נכון מאוד!" אמרתי, מרוצה מתפיסתה המהירה, "היא שרדה מכת ברק
שאכלה לה שישים אחוז מהקשיח הישן. הייתי חייב לקנות קשיח חדש
אז. אבל מאז היא מתנהגת מוזר". "אני יכולה להבין," המנהלת זקרה
גבה, "יש לה בינה מלאכותית! זה מה שקורה למחשב ששורד מכת ברק".
"נכון! והיא מוכנה להתאמץ בשבילי אבל תביע בצורה החלטית מאוד
את דעתה על פעולות לא יפות: ישום זה ביצע פעולה לא חוקית ולכן
כל שאר הישומים יבצעו פעולה לא חוקית עד שתתן לי לנוח חצי שעה.
כמה תהיו מוכנים לשלם על בינה מלאכותית שכזו?". "מאתיים
חמישים!" אמרה המנהלת. "רובל?" שאלתי באכזבה. "לירה ירדנית"
ענתה המנהלת, "זה שווה את זה". "בסדר," אמרתי, "שאלה אחרונה,
איזו מערכת הפעלה יש בפנטיום שבע הזה?". "הוא לא תואם תוכנות
פרימיטיביות אז עד שיפתחו חלונות גולד, תצטרך להסתפק בדוס 6".
התנעתי את המכונית וחזרתי הביתה, שמח וטוב לב. חיבקתי חזק את
המחשב שנשאתי בזרועותיי, פן יפול ויקבל מכה לא נעימה. הנחתי
אותו על שולחן המחשב שנבנה כנראה על ידי נגריית 'ישו' בנצרת
לפני אלפיים שנה. חיברתי את הכבלים, לחצתי על הכפתור ובהיתי
במסך למשך שניה. ואז בחיוך גאה אמרתי, "אח קופסת השימורים ההיא
לא יכלה אפילו לנגן את 'זומבי' בלי להתמוטט בעייפות. מזל, מזל
גדול היה לי שהלכתי לשם. אח, איזה בסיס נהדר להשוואה. מזל שיש
את סופר-מחשב סנטר כדי שנדע מה זה מחשב טוב באמת, לא,
קיי.ג'יי? נגני לי שוב את 'לינגר' ואני אתן לך חצי שעה מנוחה".
