לפתוח את העיניים ולגלות משמעות חדשה, בוקר חדש, אוויר חדש.
להחזיר את הגוף ואת הנפש לתנועה.
לפתוח יום אחר, לשנות, לסובב, להחזיר.
אוויר קר שחולף בין העיניים, הרגשה טהורה.
להתאושש עם חיוף על הפנים כשהחלון מכניס קרן אור ורצפת החדר
שטופת שמש.
מסתובבת, ורואה אותו. עיניו עצומות ושפתיו חתומות.
אויר קפוא יוצא מנשמתו. רגליו מוטלות על המזרון, ידיו מקופלות
והוא נושם. נושם את אוויר הבוקר המעורר.
מחכה שהוא יתעורר, וירגיש כמוני, ירגיש את הדף החלק שנפתח
בפנינו, דף טהור וחלק כמו השלג.
נוגעת בזרועו וחיוך קטן עולה על שפתיי.
משתוקקת שיקום, וירגיש את האוויר המרוממם.
מחכה שיבין את משמעות החלום הנקי הזה.
מחכה, מחכה, והוא לא מתעורר, והוא לא מבין.
חוזרת לישון. חוזרת ללילה, לקור המקפיא, לחוסר הכרה מוחלט, עם
תקווה לגלות מחדש את הבוקר.
אבל זה לא עוזר..
מחכה, מחכה, והוא לא מתעורר, והוא לא מבין.
מחכה, מחכה, והוא לעולם לא יתעורר, והוא לעולם לא יבין.
ואולי כל הזמן הזה אני ערה?, והוא ישן...?