נכתב ע"י ליברטין ונוקו עבור סדנת היצירה הראשונה

תמיד כשאני והחבר שלי רבים, נדמה לי שאני עשיתי משהו לא נכון.
אולי בגלל שהוא מתלונן הרבה וגורם לי להרגיש נורא טיפשה, ואולי
בגלל שאני לא מצליחה לרצות אותו, למרות שאני עושה ממש המון,
קשה לי לחשב אפילו כמה כסף השקעתי בעצמי, ורק בשבילו: למשל,
צבעתי את השיער לבלונדיני עם תמיסת מיץ לימונים חמוץ מדי,
שאחותי הביאה איתה מאחד מהטיולים שלה בחו"ל. היא מביאה איתה כל
מיני פיצ'יפקעס ודברים מבריקים שאני לא ממש מבינה מה לעשות
איתם - אפילו החבר שלי לא ידע מה לעשות איתם, והוא דווקא די
חכם, הוא יודע לכתוב את השם המלא שלו! אימא כל-כך גאה בי
שמצאתי אותו, ממש מכרה זהב - אפילו שהגבות שלו טיפה יותר
מחוברות מהרגיל. גם יש לו מין תולעים כאלה שמדליקים ואפשר
למצוץ אותם ויוצא עשן . הוא הבחור הכי מגניב שאני מכירה, כל
הזמן מפנק אותי, מביא לי עטיפות מוזהבות של ממתקים שהוא מוצא
בעבודה שלו במזבלה העירונית, רומנטי שכמוהו! אבל הוא עדיין לא
חכם כמו אחותי - היא אשת העולם הגדול, יוצאת הרבה מהכפר המתפתח
שלנו לכל מיני מדינות מגניבות שלמדנו עליהן כשעוד הייתי תלמידה
בבית הספר, כמו איווה למשל שזו ארץ גדולה ועשירה שאנשים בה לא
גרים בארגזי תפוחי אדמה כמו אצלנו ואין בה זבובים קטלניים
שמחסלים את כל אוכלוסיית הבקר בשטחי המרעה. אחותי אומרת שכדי
להגיע למקומות כמו אלה צריכים מלבן פלסטיק מוזהב, שזה די קשה
להשיג. אבל בגלל שהיא כזאת חכמה, ועזבה את התיכון רק בשנה
הראשונה, היא השיגה אחד כזה. או שאולי זה בגלל שהיא התחתנה עם
איש בן 100 שקוראים לו יו או משהו כזה ויש לו עיתון עם בחורות
עם ציצים גדולים. זה עיתון נוצץ כזה, שלא משאיר כתמי  דיו
שחורים על האצבעות כשמדפדפים בו.
יום אחד הסתכלתי בעיתון הזה ובתמונות היפות שמציפות אותו
ושאלתי את אחותי  על הנשים האלה, איך הן מסדרות לעצמן ציצים
כאלה גדולים ויפים, אולי גם אני אוכל להשיג לעצמי כאלה?
החבר שלי תמיד מתלונן שהציצים שלי קטנים מדי, ושמתי לב שבזמן
האחרון הוא מסתכל על אחותי בלי סוף. ביקשתי ממנה עצה בנוגע
לבעיה החמורה שלי, והיא סיפרה לי על ניתוח מיוחד שעושים, ניתוח
פלסטיקי - לא ממש הבנתי מה זה אומר לעזאזל, אבל הבנתי שהוא
מגדיל את הציצים וזה הרי בדיוק מה שאני צריכה! אפילו אחותי
הגדילה אותם, היא אומרת ששמו לה בפנים חמאת בוטנים. אז שאלתי
אותה איפה אפשר לעשות אחד כזה, והיא התחילה לצחוק ולומר שזה
עולה הרבה כסף, אבל בגלל שיש לה הרבה קשרים בשיער היא הצליחה
למצוא לי איזה רופא אחד שעושה ניתוחים כאלה חופשי חופשי,
ובזול. בהתחלה קצת פחדתי, אבל כשראיתי את החבר שלי נופל על
אחותי בתדירות גבוהה מדי, התחלתי לפחד שאולי הוא יעזוב אותי
לטובתה. החלטתי לנקוט עמדה, למכור את מחבצת החמאה שלי, ולנסוע
לי לעיר הגדולה - טקסס! שם אחותי סידרה לי פגישה עם הרופא הזה,
אבל היה צריך לשמור את זה בסוד, אתם יודעים, כמו ששמרתי את
הסוד שלי ושל הדוד שלי כשהיה נכנס לי לחדר ומראה לי איך הוא
מחזיק אותי באוויר בלי ידיים. כי אסור שאימא ואבא ידעו, אתם
מבינים.
יש לציין שמעולם לא הייתי אצל רופא, ובכלל אין לנו רופא בכפר -
רק ראיתי בתי-חולים באופרות סבון זולות, בטלוויזיה שאחותי
הביאה מחו"ל.
כשנכנסתי למסדרון,  הסתכלתי בהתפעמות בתמונות שעל הקיר, של
אותו אדם שהיה אמור להיות הרופא, יחד עם איש מצחיק כזה עם שפם
קטן ומוזר שהיה לבוש במדים עם ציור של איקס כזה עם רגליים.
המזכירה החביבה דחפה אותי בעצבנות קלה לחדר הרופא ונעלמה מיד
בחדר צדדי. עמדתי שם מבולבלת, מוקפת בארגזים שמפעם לפעם
הזדעזעו קלות מהדפיקות החוזרות והנשנות על הקיר, שהחזירו אליי
זיכרונות מתוקים מהלילות שאבא היה מגיע הביתה שיכור אל חדר
השינה שלו ושל אימא. הארגזים נורא סיקרנו אותי, אז פתחתי אחד
ונדהמתי לגלות שורות של מכלים  שהכילו נוזל ורדרד סמיך. פתחתי
אחד מהבקבוקים ולקחתי שלוק. טפו! ירקתי החוצה את הנוזל המגעיל
שהתגלה כמיץ תותים מתוק מדי. לא הבנתי מה מיץ התותים עושה שם,
עד שמצאתי על אחד מהארגזים מכתב מחברת "גלוקוז זה אנחנו בע"מ",
ובו נאמר שאותו מפעל שנמצא אי-שם באלסקה הותקף על-ידי דובי
קוטב מסטולים, שעשו קצת בלגן וגרמו לכל המכונות במפעל לשים
סוכר במקום שלג במיץ התותים שלהם, ולכן הם מאוד שמחו לקבל את
הזמנתו של הרופא לקנות את כל מלאי מיץ התותים הפגום.
לפתע, הרופא נכנס לחדר כשהוא מכפתר את חולצתו ומיישר את
עניבתו, וכל זה ביד אחת בלבד. זה נראה לי קצת מוזר שלרופא
פלסטיקי יש רק יד אחת, במיוחד שהיד הבודדת שלו נראתה מאוד
שרירית וחזקה, עם אותו ציור של האיקס המוזר על המרפק. כאשר
שאלתי אותו מה זה, הוא מיהר להתיישב בכיסאו כשהוא מתנצל על
ההמתנה המיותרת והסביר לי שזה צלב עם כרס, וזה היה מאוד מוזר
כי ישו היה מאוד רזה ולא הגיוני שהוא פיתח כרס כשהוא היה צלוב,
אבל הרופא נראה נורא חכם אז האמנתי לו. כנראה שהכומר שיקר לי
כל השנים האלה, ופתאום חשבתי שאולי גם להסתכל מתחת לחצאית שלי
לא היה חלק חשוב במיוחד במיסה ביום ראשון. הנהנתי במבוכה
ושאלתי על פשר חיבתו הרבה למיץ תותים מתוק מדי. "אה, זה?" הוא
שאל בהפתעה וחייך אליי חיוך מבטל, "זה. אממ. התרומה שלי לשיפור
איכות הסביבה באלסקה". לא ידעתי מה זה איכות הסביבה, אבל לא
רציתי שיחשוב שאני טיפשה אם אני לא, ולכן שתקתי.
דבר הוביל לדבר וקבענו תאריך לניתוח. חזרתי לאחר כמה ימים
למרפאה, והכינו עבורי את חדר הניתוח - שבעצם היה אותו החדר
שנכנסתי אליו בראשונה, רק ללא שולחן מכתבה שאפשר לדפוק עליו
מזכירות חביבות ועצבניות מעט. הרופא תקע לי מחט ביד שהרדימה
אותי, וכשקמתי מהשינה נדהמתי לגלות שצמח לי חזה גדול ומושלם!
שבתי לי הביתה שמחה ומאושרת, לבשתי סדין חגיגי ורחב שהצליח
לכסות חלק קטן מחזי החדש אך נותר בעל מחשוף נדיב למדי. כשהחבר
שלי בא לביקור בערב, ישר קפצנו למיטה והתחלנו לנסות את יתרונות
החזה הגדול החדש שלי (הידעתם שניתן לחנוק בנאדם עם חזה גדול
מספיק?!).
במהלך התלהבותו ההיסטרית של חברי, שהספיק לבחון כל סנטימטר
מעוקב בשדיי החדשים, ובעוד הוא מצווח שהוא עומד לגמור, הרגשתי
פתאום נשיכה "קלה". היה רגע של שקט שמיד הוחלף בשאון נוראי -
קילוח אדיר של נוזל אדום שהדף את חברי לאחור, הטיח אותו בקיר
והציף את כל ארגז תפוח האדמה שלי, כשהוא סוחף איתו קונדומים
משומשים שצפו בו כמו דגיגוני לייטקס. חברי התאושש לאחר כמה
שניות, ומלמל משהו על מיץ תותים מתוק מדי. אני נהדפתי לאחור,
ולפני שהבנתי מה קרה בכלל, מצאתי את עצמי צפה מעל לים התותים
כשחזי הבודד ששימש כמצוף -מחזיק אותי מעל לנוזל הדביק. ניסיתי
להגיע לחברי ההמום, שנראה משתנק מחוסר חמצן (אבל עם חיוך
מטומטם מרוח על הפרצוף). לא הבנתי מה קורה, אך שלחתי יד הססנית
אל ציץ מספר שתיים שנותר בודד במערכה לצד בן-זוגו המפוצץ שנראה
כמו בלון שעבר התעללות קשה. נגעתי, וידעתי שטעיתי.