השקט כה רועש כשאני פה לבד בלילה
עם מנגינה באוזניי
עם מנגינה בלבי
אני ממשיך בדרכי לבד

הצער אותי אוכל מבפנים לבחוץ
הכאב שובר את עצמותיי בלי לחשוב בלי להרגיש
להבין זה די קשה במיוחד להבין לבד
כי אותי את עזבת

איך זה כך שאת נעלמת
את היית האחת בשבילי
וכך בליל חשוך בלי לומר מילה חשוכה אחת
את נעלמת

כשהיינו יחדיו היינו כירח ושמש
האנשים ברחוב אמרו לנו שאנחנו כמו זוג משמיים

את תמיד אמרת שאותי את אוהבת
ואני השבתי לך שאת לבי את אוחזת בידיך
ואותך אוהב עד כמה שרק הוכל לאהוב

אך לקראת הסוף שתקת
ולא אמרת דבר
לא הראת את רגשותיך

השקט כה רועש באוזניי
כשאני פה לבד בלילה
עם מנגינה באוזניי
ועם מנגינה בלבי
אני ממשיך בדרכי לבד

כשאותך ראיתי שוב
אני כה שמחתי עד כדי שהגעתי
לעננים שבשמיים

אך כשראיתי את בעלך
זה כאב לי כל כך
עד שלבי פשוט נדם לדקה
ואותך עדיין רציתי לאהוב

השקט כה רועש
כשאני פה לבד
עם מנגינה באוזניי
ועם מנגינה בלבי
אני ממשיך בדרכי לבד

זה ציער אותי ליראות אותך סובלת כל כך
זה כאב כך ידעתי
אך ידעתי שאיבדת את הכאב מהר

וכך ראיתי את דמי מתערבב בדמך
וידעתי שאף-אחד לא יוכל עוד להפריד ביננו

והשקט כה רועש
בעוד שדמי מתערבב בדמך
והדם מטפטף על הרצפה
ונוזל מפצעי הפתוח בבטני
ועם מנגינה בלבי
אני מקבל את מותי בשמחה
ושלווה
כי אני כבר
לא
לבד.