שיגעון רוכן מעל גופתי המדממת, מנסה להחזרני
שפיות אהובתו בוכה עליי
והיגיון כבר מכין את קברי
מעל השלט אשר על הקבר
השמים בצבע אדום בוער כשל אבני הדם
ומהם כוכבים נופלים כדמעות
הדמיון בוכה נהרות של כפור
והמציאות שרה שרי קבורה באבל
והאפלה אשר לידה, בפעם הראשונה, בוכה
וכששיגעון אסף את דמי
שפיות סגרה את עיני עם נשיקה
והיגיון בקרירותו הידועה, כיסה את גופי
והשמים סובלים בעודם מביטים למטה
אל עבר קיברי אשר במימהם מיתמלא
האם לשמח את נשמתי ובשלג ליקבורני?
שואלים הם בעצב את האדמה
הדימיון עם כל דרקוניו, הביט בדממה על קברי
והמציאות המתינה לזמנה כדי להציגני באור
האפלה נותרה בדממתה בצד.
בעת שאת גופתי שמו שיגעון והיגיון בקבר,
והשמיים מילאו את קיברי בשלג וקרח,
וכיסו את קברי בלהבות של דם,
ובכל אותו זמן,
האפלה נישארה בצד בלי לעשות דבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.