"מכיר את זה שאתה חושב על בן אדם ובאותה מחשבה אתה חושב שהוא
ממש מרגיז אותך?"
"כן"
"אז הבן אדם הזה זה אתה"

האמת בציפוי ציני. ואתה? לא נראה לי שמבחין שמשהו אחר עכשיו.

"fuck off"
ככה נגמרה השיחה. ושוב, האמת בציפוי ציני.

"מה זה אמור להיות עכשיו?"
"לא יודעת"

באמת אני לא יודעת, אבל זה בדיוק מה שרציתי להגיד לך.
הכל השתנה-
הבעיה היא שאני לא מבינה למה.
4 חודשים יש לנו היום-
כן בוא נחגוג...
כמתנה?
האמת בציפוי ציני!

פעם לא היה מפריעה לך שהייתי מתקשרת-
פעם על צג הטלפון שלי עוד היה כתוב את הטלפון שלך בשיחות
נכנסות ואפילו בשיחות שלא נענו.
ועכשיו-
הוא מופיע רק בשיחות היוצאות.
תאמת-
כל השיחות היוצאות זה נראה לי רק שלך.
הבית שלך,
החדר שלך,
הפלא פון שלך,
הכל שלך!

שאנחנו יחד- אני שוכחת הכל,
כמה כעסתי עליך שלא התקשרת,
או על הניפנוף האחרון.

אבל כבר שבוע לא נפגשנו-
כבר שבוע אני עדיין עם ההרגשות המחורבנות האלה,
ושאלה אחת-
מה השתנה?

אולי אני עלוקה מדי-
תגיד,
אני אסוג כמה מטרים שתרצה.
אולי אני כבר לא מעניינת-
רק תגיד,
האופק שלי יתנקה.

"תני לו להתגעגע אליך, תראי הוא יחזור"
המנגינה הקבועה אבל אני לא יכולה,
יום שלם אני מחזיקה את עצמי,
ובערב אני מאוכזבת שלא התקשרת,
ושוב-
אני מרימה את הטלפון,
כועסת על עצמי שנכנעתי.

"תני לו להתגעגע"
ואם הוא לא יתגעגע?
ואם המשהו שהשתנה זה פה,
בינינו-
ואני אהיה האחרונה שתדע...

"fuck off"
ככה סגרנו את השיחה,
ותאמת-
זה בדיוק מה שרציתי להגיד לך באותו רגע.