מיכל אמיר / הילדות שלי |
היא הלכה.
היא כבר לא תחזור יותר.
היא נסחפת רחוק רחוק, כל שנייה היא מתרחקת יותר, אני מנסה
לרדוף אותה, לתפוס אותה, להחזיק אותה איתי רק עוד שנייה, אבל
היא בורחת.
והחיים דוחפים אותי רחוק ממנה, מכריחים אותי לעזוב.
ואני ממשיכה ומסתכלת עלייה בעצב, רק עוד יום אחד.
לא הספקתי למצות אותה.
לא הספקתי עוד כלום וכבר היא הולכת.
הלוואי שהיא תחזור.
הלוואי שאני אצליח להחזיר אותה.
שהיא תנקוש על דלתי ואני אכניס אותה בי בשמחה.
לא רוצה שהיא תלך.
רק עוד יום אחד, שאני אספיק למצות אותה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|