תות: אוי, תראו. הנה זה שמפיץ עלי שאני מתנשאת.
אלוהים: אני מפיץ עלייך שאת מתנשאת? כנראה שיש לך בעיה בהבנה
בעל פה.
תות: לא, אלוהים. לי אין בעיה בהבנה, בטח ובטח שלא בלוגיקה.
אלוהים: מה לוגיקה קשורה לעניין?
תות: לוגיקה - הגיון, חמוד. ועם הגיון אין לי בעיה. מתוך
הדברים שאתה אומר לי אני מצמצמת, לפי ההגיון. מובן?
אלוהים: את כנראה לא מבינה מה שמנסים להגיד לך. אני לא הפצתי
שאת מתנשאת, בפעם האלף. הרושם שאת משאירה על אנשים שרואים אותך
הוא של בחורה מתנשאת. ויודעת מה? חבל שאני משתף אותך בדברים
האלו, זה בא מכוונות טובות. אני באמת מצטערת שאני כנה איתך,
תות. אני מבטיח יותר, שלא אהיה.
תות: בוא תספר לי מי הפיץ.
אלוהים: בואי תקלטי שלא? כאילו, אני בטוח שאני הרבה פחות חכם
ממך, אבל לבוא ולספר לך דבר כזה? קשה לי להאמין שאת מצפה ממני
לקנות את זה.
תות: על מה אתה מדבר?
אלוהים: על העניין שאת מצפה ממני לבוא ולחשוף בפנייך אנשים
שחשבו או אמרו עלייך דברים. זה כמו שאני אבקש ממך לבוא ולחשוף
דברים שאתם התותים דיברתם ביניכם, ואני בטוח שיש הרבה. את
האמת? אני גם לא קונה את הסטייל של ה'תמימה', זאת שכולם מרכלים
עליה. כי זה לא ככה, תות. בקיצור, רדי מהעניין. שלום, ויום
טוב.
תות: סליחה?
אלוהים: סלחתי.
תות: יו, שנון. עכשיו תקשיב לי אלוהים, ותקשיב לי טוב, כי לי
נמאס מהיחס הזה. אף אחד לא צוחק עליך, אף אחד לא לועג לך, אף
אחד לא מנסה לעשות לך רע, שום כלום ומאום. אוקיי? הדבר היחיד
שאני מבקשת, שאני חושבת שהוא המינימום של המינימום של הבקשה
לעניין כזה, הוא שתגיד לי מי הפיץ עלי בכל הגינה שאני מתנשאת,
אם לא אתה. זה הכל. אני לא ארד עליו ולא אצחק עליו, כי אני לא
עושה את זה גם ככה. בסך הכל אני רוצה לדעת, זהו. וצא מהפרנויה
הזו שלך כבר, יהוה ישמור.
אלוהים: יהוה ישמור? חחחחחח. מצטער, אבל לא. ואם כבר מדברים על
פרנואידים אז את חופשי אחת כזו. אני לא אומר דברים שאנשים
ביקשו ממני לא להגיד. בשביל זה אני אלוהים, לא?
תות: אבל הם לא ידעו, לא ידעו!
אלוהים: לילה טוב, בייב. יש לי כאבי בטן, ו'צואה רכה',
סחרחורת, כאבי ראש.
תות: צואה רכה??! איכס! אתה ממש דוחה.
אלוהים: רציתי להמחיש לך עד כמה אני חש ברע.
תות: ביי, לילה! הייתי מסתדרת גם בלי ההמחשות.