תות: היי.
(אין תגובה)
תות: היי?
אלוהים: תותית, אין לי כוח.
תות: מה אין לך כוח? אלי אין לך כוח?
אלוהים: לשטויות שלך, לציניות שלך...
תות: אני?! מה עשיתי?!
אלוהים: מה שכתבת לי: 'אמא'שך מתה?', 'אז מה, היא לא מתה?'. מה
את, מפגרת?
תות: קצת. אבל אתה לא מבין צחוק. יאללה, בקטנות, אלוהים.
אלוהים: לא, אני מבין שאת מפגרת, ובצורה קשה. אין לי כוח
לציניות, לא טיפוס ציני! לא קולטת? תחיי עם זה!! ההערות העאלק
שנונות שלך לא עושות לי את זה, אני לא בקטע. אין לי את זה, לא
רוצה את זה, תרחיקי את הציניות שלך ממני ומהעיסוקים שלי.
תות: וואו, מישהו עצבני היום. אני בכלל לא צינית. אני טיפוס
חברותי, ידידותי, חייכן ונחמד. למה אתה מתעקש להפוך אותי
לכזו?
אלוהים: טוב, אין לי כוח לזה. ניסיתי ולא יצא. אנחנו לא באותו
כיוון לגמרי. אז בואי נתרחק וזהו? תעופי לי מהדף בבמה וזהו.
תות: תגיד לי, מה עשיתי לך?! מה דחפת לתחת הבוקר שאתה כזה
עצבני? לא השתגענו, קצת קצת?
אלוהים: לא.
תות: האסרטיביות שלך מחרמנת אותי אש.
אלוהים: הלכתי, ביי.
תות: נו, ברצינות - למה אתה לא מבין הומור?
אלוהים: אני מבין הומור, מהסוג שלא מציק או פוגע.
תות: אז איפה איבדת אותי? מה היה מציק ופוגע בזה בדיוק?
אלוהים: עזבי, את מה-זה לא שווה הסבר.
תות: בטח שאני שווה. עשיתי דיאטה והשתזפתי ואני חכמה ומוכשרת
ואפילו התחלתי ללמוד נהיגה.
אלוהים: ששש.
תות: אתה מטורף.
אלוהים: ביי.
תות: אבל על אמת.