בלילה, הכל מקבל משמעות אחרת.
כל הצורות המוזרות, שלא מתאימות ליום,
נראות בלילה כמעט בסדר.
בלילה, כל האי-התאמות נראות אחרת,
החושך עוזר להן למצוא מקום.
מקרין מין רוגע שזה בסדר,
וזה בסדר.

גם אני לא תמיד מותאם ליום,
לפעמים אני צריך את הלילה בשביל לחלום,
כדי להרגיש לרגע מיוחד,
בשביל לא להיות לבד,
לבד.

בלילה יש יד גדולה שמלטפת,
ביום לא נותנים לרגש להכביד.
ואז הרגש נבלע בשקט,
והיד נחבאת אל הכלים.

אבל בלילה, אחרי השקיעה, פתאום הוא פורץ, הרגש,
מגיע למקום שטוב לו, מתארגן בלי פאניקה.
הפסלים בגנים הופכים להילה,
והפחד נבלע לגומחה של נצח.
אתה מבין?
בלילה יש אהבה.

אתה מבין?