אחרים יאמרו שאין להם שקט. אבל לזוג מארי דווקא לא היו כל
תלונות בעניין. כך הם חשבו והרגישו שישבו ביחד על הספסל בגן
ציבורי ושומם אחד בצהריי היום. "שקט זה דבר יחסי" אמרה קסי,
"עכשיו נדמה שפה יש שקט. אך תתאר לעצמך אם היינו כעת באמצע
מדבר"
"שקט זה דבר יחסי," אמר דבלין, "עכשיו נדמה שבאמצע מדבר יש
שקט. אך תתארי לעצמך אם היינו כעת במצולות הים." היא התבוננה
עליו. עורו רגוע ושלוו, קשוב לכל שביב רוח וצל המאיימים
להתקרב.
"שקט זה דבר יחסי" אמרה קסי, "עכשיו נדמה שבמצולות הים יש שקט.
אך תתאר לעצמך אם היינו כעת מתים." כעת היה תורו להתבונן עליה.
עורה רגוע ושלוו, עיניה פקוחות לכל ציוץ ציפור ורחש טלטול
הצמרות המאיימים להתקרב. הוא אחז את ידה והניחה בחיקו המלטף.
היא יכלה לחוש את נשימותיו מבעד לחולצתו, את פעימות ליבו. "למה
הגוף שלך לא יכול להיות בשקט?" שאלה קסי.
"כי הוא חי." ענה דבלין.
"אז מה?"
"אז דברים חיים אינם יכולים להיות בשקט. הם זקוקים לרעש."
קסי אחזה בידו והניחה אותה בחיקה החמים. הוא יכל לחוש את
נשימותיה מבעד לחולצתה, את פעימות ליבה. "גם הגוף שלך אינו
יכול להיות בשקט" אמר דבלין.
"שכחת שדברים חיים זקוקים לרעש?" שאלה קסי. דבלין הינהן בראשו
וכעת שניהם התבוננו זה בעיני זו. "אז אולי לא נחייה יותר?" שאל
דבלין.
"מדוע?"
"מפני שדברים חיים הם טיפשים, ניזונים מרעש מטונף...השקט הוא
כביר, אני חושק בו."
"גם אני רוצה שקט," אמרה קסי, "אבל כעת שקט לנו."
"שכחת ששקט הוא דבר יחסי?" שאל דבלין. קסי הינהנה בראשה. "אולי
באמת עדיף שלא נחייה יותר" אמרה. "את רוצה למות ביחד איתי?"
שאל דבלין.
"כן" ענתה. דבלין הוציא את האקדח שלו מן החגורה, והניחו על
ברכיו. שניהם התבוננו בחפץ הזר למשך דקות ארוכות. "אני מוכן
עכשיו" אמר דבלין לבסוף. "אני ארה בך קודם, ואחר כך בעצמי."
קסי חייכה, ונישקה את שפתיו בעדינות. "למה אתה מחכה..." האיצה
בו. הוא הצמיד את קנה האקדח לראשה הזהוב של קסי וחייך אליה
בחזרה. היד שלו מעט רעדה, והוא הרגיש זרמים חודרים לאצבעותיו.
משהו בתוכו לחש לו לא לעשות זאת, אך הצורך הנואש בתוכו הכריע.
הוא לחץ על ההדק בעדינות. רעש ירייה המום ומהיר הידהד, וראשה
של קסי צנח על ברכיו. דם החל נוזל מפיה הפתוח של קסי, מכתים את
כל מכנסיו. הוא ליטף את שערותיה באיטיות,כה יפה היא במותה. כה
כעורה בחייה. לאחר מספר שניות הוא קם, הניח את גופתה על הספסל
בתנוחת שכיבה, זרק את האקדח אל השיחים והתרחק משם. "בסך הכל
רציתי קצת..." הוא התבונן במבט אחרון על הגופה הטהורה, "שקט
ממנה"