התאהבתי בו, התאהבתי במטורף. הוא נהג להכות אותי מספר פעמים
ביום.
בבוקר אחרי שאכל את הארוחה שהכנתי לו הוא הכה אותי, בצהריים
היה חוזר מהעבודה להפסקה, היה אוכל את הארוחה כמו חזיר, בהמה
הבן אדם הזה, היה דוחף אותי למיטה ומזיין אותי חזק, כמו חיה,
אף פעם לא נהנתי, אבל אם לא הייתי מראה לו שאני נהנית, אז
הייתי חוטפת מכות. אז זייפתי קצת, או יותר נכון תמיד, הוא חשב
שהוא מלך. תמיד רציתי לספר לכולם עד כמה הוא גרוע במיטה ובתור
בעל, וכמה הוא חרא של בן אדם, חזיר, בהמה, רוצה להרוג אותו.
אבל התאהבתי בו. לא יכלתי לעשות את זה.
גם אחרי שגמרתי בשבילו הוא הכה אותי, אולי בגלל שלא תמיד הייתי
מוכנה לרדת לו, או לא תמיד הייתי מוכנה להביא לו ביד, לא יודעת
למה, בטח יש סיבה. תמיד הוא היה בן אדם הגיוני.
בערב הוא לא היה מכה אותי. למה, אתם שואלים? אולי בגלל שלא
הייתי בבית.
תמיד בשעות האלה עמדתי בדיוק בצומת, מכרתי את גופי, ירדתי
לזנות, תקראו לזה איך שבא לכם, זו הייתה העבודה שלי, הוא לא
ידע על זה כמובן. חשב שאני סתם עם חברות.
טוב, אז בערב הוא לא הכה אותי, אבל אם הייתי חוזרת אחרי אחת או
שתיים בבוקר הייתי חוטפת מכות.
התאהבתי במטורף, עכשיו הבנתם למה אמרתי את זה?
תמיד קרא לי 'בהמה', 'זונה', 'הכלבה שלי', כינויים כאלה. כל כך
רציתי להחזיר לו, מה אני אגיד לכם.
היו כל כך הרבה כינויים שהייתי יכולה לכנות אותו בהם, דברים
כמו, 'מאנייק', 'בן זונה', 'חרא מהלך', 'שחצן', 'מטומטם',
'זבל' ועוד דברים כאלה.
היינו נשואים חמש שנים, זה נראה כמו נצח. נצח של ייסורים,
התעללויות, איך נכבתי, הייתי בן אדם סגור, שקט, סבלתי בשקט. אף
פעם לא הערתי לו על כלום, נתתי לו לעשות בי מה בראש שלו, כמו
סתומה.
אבל התאהבתי בו, התאהבתי במטורף. לפחות ככה חשבתי.
ואז... כשהאקדח פלט את הכדור, כשניצבתי מול גופתו המלוכלכת
בדם, כשהוא שכב על הרצפה וראשו מנופץ ומפוזר על הרצפה לכל עבר,
רק אז, רק אז הבנתי שלא אהבתי אותו. רק אז הבנתי שזה היה סתם
כי לא הייתי חזקה, כי חשבתי שלא מגיע לי יותר, רק בגלל זה
שיכנעתי את עצמי שאני אוהבת אותו.
רק אחרי שרצחתי אותו הבנתי שמגיע לי יותר, לא מבינה למה לא
הבנתי את זה קודם. למה הייתי צריכה להבין את זה רק לאחר שאני
נחשבת רוצחת, או שמא אני נקראת מצילת חיים?! בקרוב אני הייתי
מתה, והוא היה עובר למישהי אחרת ועושה לה את הכל מהתחלה,
התעללויות והכל.
כן... אם השופט היה יכול להראות את האנושיות שלו ולא הלך תמיד
לפי החוקים, הוא היה פוסק לטובתי.