|
"אל תנשקי אותי" אמרתי
ואת נישקת אותי.
"חשבתי אמרתי לא"
ועדיין לא הפסקת.
"אני אוהבת אותך.
לא ככה..."
ואז הפסקת.
עמדת מולי והסתכלת עלי.
זה היה המבט הכי חודר
והכי עמוק שראיתי בחיים שלי.
אחר כך הסתובבת והלכת.
השארת אותי שם לבד על החוף.
יותר מאוחר ראיתי אותך יושבת לבד,
שותה ובוכה, בלי קול, רק דמעות.
ניסיתי לחבק אותך
ואת לא נתת לי.
התיישבתי לידך
וחיכיתי שתסתכלי לי בעיניים.
אחרי כמה דקות של שתיקה
ליטפתי אותך, את השיער החמוד שלך.
"אני רוצה להגיד לך משהו"
ונישקתי אותך.
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.