חנה היתה ילדה שקטה מאוד
עד שנכנס בה כדור טניס
הכדור טניס היה מקולל היה בו גנרטור וקורטר פיפ
לסבא שלה היתה מכונית זברה אבל זה סיפור אחר לגמרי
הכדור שהיה בחנה גרם לה לעשות דברים מוזרים
שהיא היתה בכיתה היא היתה שרה את השיר פתיחה של הסימפסונים
ביחד עם המוזיקה של עץ הפותפוזים
ולפעמים בשעור ספורט היא היתה מרחפת עד התקרה
ושרה שהיא אוהבת לשחק טניס וכשהיא היתה נתקעת בתקרה
היינו צריכים להביא מזרון כדי שהיא תיפול עליו
ולא על הרצפה וימעך לה הפרצוף  כמו בשעורים שעברים
אחרי כמה פעמים כבר התחלנו למכור כרטיסים להופעה של חנה
זה הצליח טוב מאוד ואנחנו הרוחנו הרבה מאוד כסף
עד שיום אחד חנה הגיעה לשעור ספורט עם מסור חשמלי
והפעם הזאת חנה לא נחתה יותר על הרצפה
אלא עשתה חור בתקרה והתעופפה משם
בספינת חלל בצורת פיטפוז אדום
וכולנו ידענו מאז שיש חיים מחוץ לכדור הארץ
וידענו  שחנה יותר לא תחזור

הסוף

אבל זה עדין לא נגמר כי אחרי כמה זמן
חנה נפלה מהשמיים עם פתק עליה
"זה מה שקורה שלוקחים לנו את הכדור טניס"

הסוף

והמוסר השכל של הסיפור הוא לא לאכול מרמלדות קמח עם טניס
ולא לצחוק על קרחים כי אז מה אם אין להם הרבה שער ?