הריק שוב משתלט על חושיי. דמותך עולה מן הלאות בשקט.
בשקט יושבת, בוחנת את עומק כשרונך.
תוהה מה מבדיל ביני לבינך.
אני יודעת כי זה לא צבע העור, גם לא השם.
ההבדל ניכר במיצוי היכולות.
אתה ממוקד במטרה, הפכת את חייך לנחלת הכלל.
אני מסתירה את רגשותיי מפניי.
אתה רואה את העולם שקוף,
אני סבוכה בתוך אינספור רשתות, מסיכות.
אתה מעשן, אני לא.
אתה שותה, אני לא.
אתה לא מסתכל בעיניים, אני כן.
אתה לא מפסיק לחשוב, גם אני.
אתה מתייסר בלבדות שלך,
אני מאמצת אותה אל גופי.
אתה נשאב למסגרת הקבועה,
אני מחפשת את הפרצה לברוח מפניה.
אתה חי את המציאות,
אני מסרבת להכיר בה, בורחת מפניה, נאלמת דום למולה.
עוצמת עיני מסרבת לראות את פניה.
תבין,
אתה כאן עם יעוד.
אני הגעתי בטעות. |