הדים של גלגולי הצחוק
משתחזרים בקורטקס האסוציאטיבי
העיניים עצומות
הפה חייב לחייך
ותווי פנים מצטיירים לך
וקמטי חיוכים
וקמטי עישון
וצמצום העיניים
וריחות משכרים, חריפים, מזיעים
את לא מתאמצת, המוח נזכר מעצמו
(כמו שהדמעות זולגות)
אושרים מתעופפים
עפיפונים מסתובבים
מלח בזוית הפה, מן הים (לא מן הדמעות)
ילדים רצים
הורים מתרוצצים
וליטוף מתממש לך על גב כף היד
אי שם בקורטקס האסוציאטיבי
את יודעת שהיית מלאה
שלמה
לא מודאגת
ושלווה היתה משתקעת בליבך
מתוך תקווה לעתיד נפלא, לאושר
(לא, אין צורך בדמעות)
כמה יפה היה אז
כמה יפה היה