עשב לוחש אדים ומביא אותי לכבדות קלה,
ושוב מחשבות מעורפלות מתבהרות עד טשטוש.
ויש גם את הבינו לבינה שיביא אותי לשלמות,
אך כרתי אותה ממני בלת ברירה ובהחלטה שלמה יחדיו.
ועדיין הטשטוש נדבק ולא יורד, גם בלכתי בדרך הנכונה, עם כי
מפוקפק אני בדרכי, הרי הטשטוש מכביד על רגלי ואולי באין מודע
אני סוטה לטובת הנוחות הרגעית, המקוללת, אשר סחפה אותי לכל זה
מלכתחילה, ושוב נודד, נסחף למקום מבטחים הצופה סערה.
ולעיתים עוצר ומביט אל עומקי נשמתי באין חכמה, כי רדודה היא
כשלולית שקופה (תמיד רדודה בשעת הסחף), ובשיטתיות משומנת אטנפה
בכדי לטהרה בעתיד קרב, לטווח מצמוץ. ושוב...
אטמתי אזני לכבוד סודות העשב המתוק.
עצמתי עיני למען הריקוד האקזוטי של האחת האין הינה.
וטוב שכך...
אך לא אוכל להנתק מעצמי, אני - דוחה פיתולי דרכים, ובסתר עין
סוללן לשם המצוקה, מושכת היונקים הצמאים להזדהות.
המשך צפוי לבוא... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.