פעם (אפילו עוד לפני שנפלו התאומים), במקום רחוק ואפל, עמד לו
יער. בקרחת יער זה עמד לו בית קטן בו התגורר לו שסק צהבהב אשר
חיוו הריקניים והמשעממים הסתכמו בהצקה לזאבים.

חיי בטלה ובדידות אלו לא תאמו את אופיו הצהוב של השסק ולכן
בוקר אחד, בפקחו את עיניו החליט כי מעתה הוא יקדיש את זמנו
למצוא את עצמו (!).
לפני היציאה טיטא מעט את הבית, ניקה גם מתחת לוידאו (בתקווה
כלשהי כי ימצא את עצמו כבר שם, ולא יצטרך להרחיק לכת), לקח
בקבוק מים (כי נורא חשוב לשתות הרבה בקיץ), נעל את הדלת (בגלל
שהפטריות נוהגות להכנס בלי רשות) ויצא לתור את העולם.

בתחילה, כצפוי, קפץ שסק להודו, אבל שם הוא מצא רק כמה הודים
ופרה (והוא בכלל צימחוני, והיא בכלל קדושה..). לאחר מכן ניסה
את מזלו בארצות הקור, אך שם- לא שסק ולא אבוקדו. בדרכו לאנגליה
שמע כי יש חוסר סדר נורא במזרח התיכון אז שסק החליט לבקר שם
(הוא תמיד היה מחובר לאקטואליה). הברירה הראשונה שלו היתה בכלל
הפלשתינאים, אך מבירור קצר הוא הבין כי מצב השסק בשטחים לא מי
יודע מה, וויתר, ובגמל ישיר הגיע לת"א.
למרות החום הבלתי נסבל שפע האנשים בטיילת ת"א ממש מצאו חן בעני
השסק, והוא אף החליט לקפוץ לטבילה קצרה במיימי הים התיכון
המפתים, הטבילה לא יצאה כמתוכנן כאשר היה עליו לברוח מעדר
מדוזות שאיימו להתרבות עימו- ובשחיה שהיתה מזכה אותו במדליה
אולימפית במועצת הירקות הוא חזר במהרה לחוף, יוצא ומנער את
טיפות המים מקליפתו השחורה (לא יצא לו לשמוע על השפכים
והזפת..). בסיומו של טיול קצר במדרחוב ובזבוז החסכונות שלו
הגיע שסק לשוק. מקפץ בינות רגליהם של האנשים, מתפעם מקריאות
ה"אבטיח בשקל" (זה היה לפני שהיתה אינפלציה) שמע לפתע זעקות
כאב.
שסק התגלגל, עוקב אחר הקול, עד שמצא עצמו תחת דוכן אפרסקים
מביט בכתם אדום ומייבב. בבחינה מדוקדקת יותר הוא הצליח להבין
כי זה תות (בעצם יהיה יותר נכון להגיד כי ז-ו תות) שבין זעקה
לזעקה הצליחה לספר על תלאותיה-החל מלידתה בתור הנצה של תות אם
וכלה בהגעתה לשוק, נפילתה מהארגז וניסיון אונס ברוטלי ע"י תפוח
אדמה (שבסופו של דבר קיבל את עונשו כאשר הגיע לשחות בשמן רותח
במקדונלדס). רחמיו של שסק נכמרו על תות המסכנה, הוא הרים אותה
על קודקודו ונשא אותה לעבר השקיעה (רק שנמאס לו בדרך והם
התיישבו ליד פתח ביוב בכביש הראשי) שם הוא גם כרע והציע לתות
לחזור עימו ליער ולחיות חיי אהבה כשהם מאוחדים אחד עם השני.
תות התרגשה, הזילה דמעה וכמובן שהסכימה.

כאן מגיע כבר סיומו של הסיפור, הריאלים מוזמנים להמשיך לקורא,
ואילו האופטימיסטים הניצחיים יכולים לדלג על הקטע הנ"ל:

תות (שהתאוששה כבר ואף הצליחה להרים את העלה היחיד שהיה לה)
ושסק דילגו בעליזות ו...
ק-ו-ו-ט-ש(!!!),
הם נמעכו באכזריות ע"י ילד רוכב על אופניים (תות ע"י הגלגל
הקידמי ואילו שסק ע"י גלגל העזר הימני). ובסיכומו של סיפור- אל
תסמכו על ילדים עם אופניים.

והנה מגיע הסוף סטייל סרט נוער אמריקאי (או סתם לאלו שלא
מוכנים להתמודד עם הכאב והאמת):
תות (שהתאוששה כבר ואף הצליחה להרים את העלה היחיד שהיה לה)
ושסק דילגו בעליזות, בוחנים את הנוף היפה הנגלה לעיניהם, עד
אשר הגיעו ליער ולבסוף לביתו של השסק. נכנסו, בדקו כי התריסים
סגורים, והחלו במעשה האהבה (שאת פרטיו המדויקים אפשר למצוא
בעמוד 69 בקאמה סוטרה).

כמה שבועות מאוחר יותר, בבוקר שימשי ומלא חיים נולד לו שוסתוק,
בנם הבכור של תות ושסק.
מאז, חיים להם תות, שסק וכל אלפי הוולדים שלהם בשמחה ובאושר,
מודים ליום בו הכירו.

ולסיכום- אם אתם מחפשים את עצמכם, תשכחו מזה. אבל תמיד אפשר
למצוא אחלה בן זוג בשוק של ת"א.

(המשך קורותיהם של תות, שסק ודור ההמשך יבוא בסיפור "אקטואליה
2. או- שסק ותות עוברים להתנחלויות")