יולי , שהיא בעצם קיצור של יולנדה אבל אף אחד לא יודע שכך קראו
לה בתעודת הלידה , הייתה אישה טובה.
גידלה את שלש הבנות ,טיפלה במשק הבית, בישלה צ'ורבה ועוגות
מתוקות, ואחר כך הייתה יושבת על כיסא הנדנדה במרפסת הקדמית
ומחכה לבעלה סנדו שיחזור מהעבודה כפקיד בדואר.
אישה טובה הייתה יולי .
הייתה מנגנת על אקורדיון מרוט קלידים, שרצועותיו נקשרו ברצועות
של תריס ישן. הייתה מנגנת והנעימות היו חוזרות על עצמן. כל
חגיגה ונשף הייתה נוטלת את האקורדיון ומנגנת
מנגנת טובה הייתה יולי.

סנדו היה מרוצה מחייו, מה יכול אדם יתר לשאוף או לרצות, שיש
אישה כזו לצידו. מבשלת מצוינת , מעולם לא היה יוצא העוף יבש
כמו אצל ג'טה למשל. אף פעם לא צחקקה עם גברים אחרים כמו אשתו
של מרקו . ואימא, אימא למופת הייתה יולי  ,אחרת מכל  הנשים
שהכיר.לא טיילה ברחוב הראשי של העיר ולא הסתכלה על חלונות
הראווה. רק ישבה על המרפסת מסתכלת את הכביש לראות מתי יחזור
סנדו מהעבודה בדואר.

רק עניין אחד קצת הציק לסנדו, שלא ידע איך יולי ניראת.
אמירה תמוהה למי שנשוי כבר שלושים שנה לאותה אישה. כיצד לא ידע
איך היא נראת.
כן. סנדו לא ראה את יולי ערומה מימיה.

כאשר היה מגיע יום שישי בערב .זה היום שמאז ומתמיד יועד לעסקי
גבר באישה, הייתה יולנדה סוגרת את כל תריסי הבית,נועלת דלת
הבית במנעול הכבד, ומוסיפה גם את השרשרת עם הבריח שמא כל פורצי
וגנבי העיר יבחרו להגיע בדיוק עתה לקחת את שלל אוצרותיה.
הייתה מסיטה את הוילונות הכהים, ומעליהם את הוילונות הלבנים
הבוהקים בניקיון.
הייתה מגישה לסנדו כוס של תה מתוק שישתה ויתחזק. נכנסת לחדר
האמבטיה הצחור וממרקת את עצמה.
ואז בשקט מוחלט הייתה נכנסת למיטה . מכסה את עצמה עד מעל
לצווארה. ורק כשראשה מציץ בין הכריות והקסתות, הייתה קוראת
בלחש כמעט "סנדו, אתה בא לישון כבר?" .
סנדו שידע שהאישה מחכה לו במיטה סיים את כוס התה בלימון, חולם
לעצמו שכך היה רוצה למות, שכוס יין בידו, והתזמורת מנגנת .
ממהר להוריד את גרביו, שכן את נעליו חלץ כבר בכניסה לבית שיולי
לא הייתה מרשה להכניס אליו את עפר הרחוב.
עלה למעלה אל חדר השינה שלהם. נכנס נוקש קלות על דלת העץ
הכבדה, שלא יפתיע אותה חלילה. נכנס לחדר נתקל ברגלו בשידה
שעמדה לצד המיטה. פשט את בגדיו מקפל אותם באופן מסודר. קודם
מכנסיו לפי הקמט החד שבחזית. אח"כ את החולצה תולה על מסעד כיסא
הקש. את הגופייה המגרדת מעמילן הניח על המכנס ואת גרביו
מעליהם.
בתחתוניו נכנס למיטה הזוגית שחרקה קצת מכובד משקל גופו.
יולי שכבה אפרקדן. פניה אל מנורת התקרה. גופה נתון באותה
כותונת לילה לבנה ששימשה אותה כל יום שישי מזה שלושים שנה
,חורף וקיץ .כותונת לילה שהייתה לובשת באופן חגיגי לאירועים
כגון זה. היו לה מלבושים שונים. חלק לבית ואחרים לעבודת הגינה
. ואילו הכותונת הלבנה הייתה זו שמיועדת לימי שישי שלוש פעמים
בחודש.
עלה סנדו על גופה, דחק את עצמו אליה, נגע בכותנתה המהוהה, ניסה
ללטף את שדיה מעל החזייה  שלבשה,אבל מייד יולי הרחיקה את ידו
כאילו עשה דבר מה אסור.הסיט את תחתוניה אל ירכיה ותחב את עצמו
. ידע כי יולי שלו לא אוהבת נשיקות על פיה, ולא מגע גופו בגופה
ולכן הקפיד תמיד להתרומם על מרפקיו, כמו היה סטודנט צעיר
בשיעור התעמלות.
עשה את שלו
וירד .
ניגבה את עצמה מהלכלוך שהביא עליה.
קמה מהמיטה, פתחה את הוילונות הלבנים, ואחר כך את הוילונות
הכהים. פתחה את התריסים הכבדים ונשמה את אוויר הלילה הקריר
מהחלון.
ירדה במדרגות והביאה לסנדו עוד כוס תה עם לימון.
"תשתה סנדו, שתתחזק".

ואז התכופפה מתחת למיטה , הוציאה את האקורדיון הישן מהקופסה,
לבשה על חזיתה את רצועות התריס שהחזיקו את כובדו.
פתחה את מניפתו והחלה לנגן את אותה מנגינה יחידה שהכירה.

וכל השכנים, ג'טה ומרקו וגם אשתו, וברקו ופטר ואפילו מנהל
הדואר שהיה פקיד חשוב בעיר. כולם אמרו "או יולי מנגנת שוב, הם
סיימו את שלהם, שיהיה לנו שבוע טוב"

ורק סנדו חלם שיוכל פעם אחת למות מאהבה כשכוס יין בידו ותזמורת
שלמה מנגנת.