שי זילברברג / מנגינה עצובה |
שם על החוף
ומנסה לחשוב
מתי יבוא הסוף
הגלים באים
ירח על המים
פורט על המיתרים
ועצב בעיניים
והיא יושבת על ידי
ומקשיבה למנגינה
יודעת שאני שם
מנגן בשבילה
ואז אני מבין
היא לא שם
והמנגינה הנוגה שלי
היא העצב המושלם
יושב עם הגיטרה
שם על החוף
ומנסה לחשוב
מתי יבוא הסוף
והעולם הסתבך
מאז שהיא הלכה
ולא מבין איך
אבל היא עזבה
ואני עם המנגינה
נגמרו לי המילים
מרגיש את העצב
שעולה מהמיתרים
ועכשיו כבר הבנתי
היא לא שם
והמנגינה הנוגה שלי
היא העצב המושלם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|