המקום שבו הים והשמיים נפגשים

היא נולדה בדיוק לפני 28 שנה...כל כך הרבה זמן שלא חל בה
שינוי...היא נולדה בכפר במזרח...כמו אימא שלה, כל מי שראה אותה
לא ציפה כלל שזאת תהיה לידה רגילה....האימא רצתה אוירה שאנטית,
היא אמרה שזה ישפיע על התינוקת לכל החיים. אולי בגלל זה היה לה
חלום אחד ויחיד וכל כך משמעותי?

בגן חובה, בשעות הריכוז האלה שהגננת שאלה את כל הילדים מה הם
רוצים לעשות כשיגדלו,היא ענתה שהוא רוצה להגיע למקום הזה שהמים
והשמיים מתחברים בו...הגננת הייתה מופתעת ושאלה למה, ולקטנה
הייתה תשובה, היא אמרה שכשתגיע למקום הזה היא תוכל סוף סוף
לתפס על העננים ולהגיע לגן עדן.

חלה הדרדרות ענקית בבריאות הילדה
כמה רופאים אמרו שהיא לא צריכה לעלות לכיתה א'
ההורים שלה ראו שהרופאים צודקים
בבצפר היא לא הסתדרה בכיתה ג' עם שאר הילדים.. לפעמים  היא
הייתה יושבת מול החלון ומנדנדת את גופה אחורה וקדימה המילים
היו נעלמות ממנה..


חודשיים לפני גיל 28 היא לקחה תרמיל..שמה את "הנסיך הקטן"
ותלוש 100 שקל של התו המשולב..מי יודע אולי יש קו אופ בתחנה
האחרונה של העולם (כך היא כינתה את המקום שהושבו נפגשים המים
והשמיים)


 אני לא מבינה מה כולם רוצים ממני ,לרוב האנשים יש הרבה
חלומות קטנים ,חלום למצוא אהבה, חלום למצוא שלווה, חלום להיות
הבנאדם עם הכי המון חברים, הרבה ציונים צל"שים חלום לרצות את
ההורים ואפילו חלום להשאיר חלום.

אני משקיעה את כל המאמץ שלי בחלום אחד..להגיע לתחנה אחרונה אני
לא צריכה ללמוד או לדבר כי זה לא יעזור לי בחלום.
הם לא מבינים...שאם רציתי יכולתי לעשות הכל! פשוט הכל!
אבל ברגע זה וגם כמה רגעים אחורה יכולתי לעמוד בציפיות של
כולם(בעצם 28 שנים אחורה..) זה לא נחוץ לי. באמת שלא.


בבית של אימי לא הייתה דלת אחורית..זו טעות איומה,בכל מקום יש
דלת אחורית! דלת להוציא ממנה את המחשבות הלא חשובות בלאט אפילו
בלי שמרגישים..

בחדר שלי לא היו מדפים ,אימא שלי אמרה שזה מפריע לאיזון בנפשו
של שוכן החדר.

היו לי אוגרים..אותם באמת אהבתי אני יודעת שהם לא הועילו לי
בדרכי איפה שמים נפגשים עם השמיים..אבל בכל זאת אהבתי אותם

אימא שלי הייתה רגישה לחיות קטנות עם דם חם..תוך 3 שעות תמימות
היא העיפה את האוגרים מהחלון..אני חושבת שהם היו אהבת חיי..גם
לאמיר הייתה..אמיר היה הבנאדם הכי קרוב שהיה לי אי פעם הוא
אפילו היה אומר לי שלום כשראה אותי בבצפר...
ואני יודעת איך נראה גן עדן לכל אחד יש את הגן עדן הפרטי
שלו..
רק בגן עדן שלי יש דלת אחורית.....ועוד דלת שגם היא אחורית, כל
אחת מסתכלים מצד אחר כמובן... ועוד איזה 7 דלתות אחוריות
כאלו..וכשאני יגיע לשם- כל חצי שעה אני ישנה זווית בשביל
להעריך את הדלתות האחוריות שלי! שלי! ויהיו המון
מדפים...קילומטרים של מדפים ועל כל מדף יהיו כמה אוגרים..ואני
אתחתן עם האוגר הכי יפה..והוא יהיה אהבת חיי..ואני יהיה אהבת
חייהם והם יעריצו אותי על החלום הזה שהיה של כל האוגרים בגן
העדן
שהגשמתי...

ובשביל להוסיף קסם אני רוצה להגיע לגן עדן  דרך דלת
אחורית...לא מהדרך הרגילה (ע"ע מוות)

הדלת האחורית (אם עומדים בזווית הכי ישרה) היא התחנה האחרונה
המדוברת
כשאני יגיע למקום שבו המים והשמיים נפגשים, אני יתפס על העננים
ויגיע לגן העדן..הפרטי שלי..ייכנס לממלכת המדפים ויתפעל
מהאווירה..דרך הדלת האחורית כמובן.


היא מתה מרעב..היא לא הגיעה מצאו אותה באיזה פרדס ליד הכינרת.
חבל. חבל על עוד חלום שהתמוגג..או יותר נכון נשאר קיים אך תלוי
לאופק..באויר.
היא מתה מרעב, שכחה לאכול בזמן שחיפשה את המקום ההוא..שבו המים
והשמיים מתחברים.אז תעשו לי טובה-אל תשכחו לחיות בזמן שאתם
חולמים.

עכשיו אני פה..אין פה מדפים...ואין פה דלתות בכלל..אפילו לא
אחורית ואוגרים בטח שאין פה..אני בכלל לא יודעת אם יש פה
משהו..
אני בכלל באמת פה..אני רק יודעת שהמציאות הפכה לי לחלום והיא
כ"כ בלתי מושגת..אני חושבת שגיליתי שהחלום הכי לא הגיוני הוא
לדעת להתמודד עם מה שאינו חלום.. חבל שרואים דברים רק כשמאבדים
אותם.
בעצם..למה לא? נוח לי כאן..יש הרבה במה לבהות..ויש המון מרחב
להתנדנד אחורה וקדימה , והרבה מקום למחשבות ואפילו יש כאן
חוברת תשובות ל-כ-ל השאלות שאין עליהם תשובות שם למטה..


מוקדש לעצמי באהבה..