בשדות אפלים כשהלילה בוכה
רחובות משתתקים והשמש צועקת
בהרים חשוכים עם בדידות מלוחה
שם הילד תוהה אם ימצא מנוחה.
שירים נכתבים בדיו מלוכלך
אלוהים לא קורא, הוא עסוק בלשפוט.
כאן עוד קשקוש נזרק לו לפח
מכוסה בשתיקת הדמעות הכובשות.
השדים מתחילים לאסוף חוויות
התמונות נעשות צהובות, מבריקות.
הכאב מתעצם, מנגן מנגינות,
ואלוהים עוד רושם לו שם רשימות.
מספיקים קצת יותר, נהנים קצת פחות,
העיקר שבסוף גם נזכה למצוות.
הלילה ירד, יעטוף חלומות,
והעיר תתכסה שוב בעוד מחיצות.
שירים נכתבים בדיו מלוכלך
אלוהים לא קורא, הוא עסוק בלשפוט.
כאן עוד קשקוש נזרק לו לפח
מכוסה בשתיקת הדמעות הכובשות. |
