נורית אוהד / לידה שנייה |
וזה מרגיש כבול
דמעות נעצרות
כמו ענן שעוצר מבול
הגיע הזמן לשחרר
החיים אומנם קצרים
אך כלום לא בוער
צינור אל החיים
מבקש להיקרע
משהו בחיבור עושה לי כבר רע
וזה מרגיש כבול
עכשיו הגיע הזמן
ואם אני עוד פה
זה לא סימן
ההריון הזה היה קשה
התינוק יצא יפה (כמעט מושלם)
עכשיו יש לגזור
את חבל התבור
התינוק חייב ללמוד
לבד ליצור חיבור
כל לידה כואבת
כוחות רבים היא שואבת
אך התוצר
הוא ממש אוצר
ולאוצר חיים משל עצמו
האם אני עוד פה?
לידה שנייה - נולדתי
עיניים בוחנות עולם גדול
ולמעלה היוצרת מחייכת
ובידה מכחול
משחקים באיך לחיות
מחכה קצת אל האות
בנתיים מסתובבת לבדוק
שיש בטחון כי הפחד עוד עמוק
החוט רוצה להיקרע
אני לא חולמת
בהחלט ערה
משהו בי מסרב
והופך עצמו אוייב
ואני לא יודעת
אני לא מגלה
ילד קטן רוצה
להתחיל ללכת בלי היד הגדולה
כלום לא השתנה
אני אוהבת כמו לפני שנה
תודה שנתת לי להבין
בניגוד לראשונה
שיש בי צורך להיות עצמי שלמה
ולצערי זה אומר בלעדייך
נתת לי דבר מקודש
נתת לי הזדמנות להיברא בין ידייך
אך באותה הנשימה
ללכת כשאהיה לי מוכנה
אני מוכנה
וזה כמעט מפחיד מידי
אני מוכנה
לסמוך על בהונותיי
אני מוכנה לא להעצר
אני מוכנה
עם עיניים קדימה
בלי הצינור שלך להתחבר...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|