אחרי שבוע קשה במיוחד, שבו עברתי התחבטויות קשות עם עצמי לגבי
החלטות קיומיות בקשר לחיי, הרגשתי שסוף סוף אני יכולה לנוח,
לקחת פסק זמן ולאסוף כוחות מחודשים. לכן הלכתי מיד למיטה ונתתי
לעצמי לשקוע לתוך החשיכה הסוחפת שבכל זאת נראתה רגועה ושלווה
ממה שמצפה לי בחוץ.
קמתי. הסתכלתי מסביבי, בוחנת את התקרה, באמת הגיע הזמן שאני
אשאב משם את קורי העכביש האלה, הרהרתי בזמן שניסיתי למצוא את
אחת מיני הכריות הרבות שלי. לבסוף, לאחר שמיציתי את תנוחת
השכיבה, החלטתי לקום. אמנם החלטה קלה, אך משום מה, הרגשתי
כאילו חלק ממני עדיין ישן.
הובלתי את עצמי לאמבטיה, ועדיין ההרגשה נשארה איתי.
כאילו הצד הימני שלי החליט להשאר במיטה, לעומת צד שמאל שהתעורר
לגמרי וכבר החל מצחצח את שיני בעודף אנרגיה בלתי רגיל.
בזמן שצד שמאל עושה את כל הפעולות הללו באופן מכני להפליא, צד
ימין לא עזר ולא הזיז אף חלק מגופי השייך לממלכתו.
פתאום יד שמאל שלי דחפה את יד ימין וניערה אותה. איפה אני בכל
זה אתם בוודאי שואלים את עצמכם? אני שם (האמנם) לא מאמינה
למראה עיני ולהרגשה הזו, מפני שבאותו זמן תקף אותי כאב ראש
שמעולם לא היה לי. באותו הזמן צד ימין שלי התחיל להתעורר, אמנם
עדיין ישנוני, אבל מתפקד. צד ימין לא הגיב לצד שמאל אלא המשיך
בשלו. באותו הרגע החלטתי לקחת קצת שליטה על עצמי והובלתי את
עצמי למטבח.
מסתבר שצד שמאל מאוד רצה ללכת למטבח, אך צד ימין החליט שדווקא
נורא מתאים לו עכשיו להמרח על הספה. הפעם הרגשתי איך יד ימין
שלי מזנקת ומחזיקה בשידה הקרובה לסלון, בזמן שיד שמאל מרביצה
לה שתעזוב את השידה.
שוב תקף אותי כאב הראש החזק הזה, לא כאב ממוקד במקום אחד. אלא
באמצע; חד וצודם. כאילו מישהו ניסר את המוח שלי לשניים. באותו
הרגע החלטתי... עד כמה שיכולתי, ללכת מהר לרופא ולבדוק מה פשר
הדבר.
בדרך כמובן שני חלקי הגוף שלי המשיכו בוויכוחים, כל פעם על
משהו אחר. בכספומט הם לא הצליחו להחליט כמה כסף להוציא, אחר כך
הם התווכחו באיזו דרך לנסוע לקופת החולים. כמובן שבזמן
הוויכוחים שלהם אני סובלת מכאבי הראש החדים שלי.
לבסוף, הגעתי לרופא וכמובן שהוא שלח אותי לפסיכיאטר, כי ברגע
שהגעתי לרופא שני הצדדים שלי החליטו לשבות ולתת לי להנהיג אותם
- כרגיל.
הגעתי לפסיכיאטר וסיפרתי לו על כל התסמינים שלי, בזמן שהוא
בוהה בי במבט סתמי ומאוס. ברגע שסיימתי לספר לו מה קרה לי, הוא
שאל אם היו לי החלטות חשובות לעשות בזמן האחרון ואם כן, האם
היה לי מאוד קשה להחליט.
עניתי בחיוב ובאותו הרגע כבר הייתי ברנטגן - סי.טי - כמובן שאף
אחד לא הסביר לי למה ומה קורה. כשיצאתי עם התוצאות האחיות נעצו
בי מבטים מוזרים. הרופא לקח את הצילומים והסתכל עליהם במשך כמה
דקות. כשהרים את מבטו אלי, הודיע לי חגיגית כי שתי האונות של
המוח שלי התפצלו ובגלל זה היה לי כאב חד באמצע.
עכשיו ככל הנראה הם מופרדים, המרשם שהוא נתן לי היה לעשות כמה
שפחות דברים המצריכים התלבטויות והחלטות לפה או לשם.
כאמור ללכת לחופשה... ולא לעשות כלום.
אחרי חודש של חופשה באיזה צימר בגליל - לא טסתי לחו"ל כדי שלא
אתלבט איך לומר משפט זה או אחר. חזרתי בהרגשה שלמה ונינוחה.
כמובן שפה ושם היו עוד כמה מריבות בין הצדדים, אך הם הלכו.
היום כולנו חיים בשלום אחד עם שני למרות כמה מריבות פה ושם.