[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה ולנר
/
שחור לבן

לפעמים אני רוצה להיות כל הסרטים שמעולם לא הוסרטו, אבל רוב
הפעמים אני מעדיפה להיות סרט בשחור לבן.
אני רוצה שתנשק אותי ברכות, בדיוק אחרי ריב סוער, ואחרי
שהדלקתי סיגריה בפומית ארוכה בשמלת האלמנה השחורה הצמודה שלי.
המשחק שלי יהיה מוגזם ותיאטרלי, השפתיים שלי יזוזו אבל לא תשמע
דבר, אולי תבין אם תקרא את הכתוביות אחר כך.
אני רוצה להיות מורכבת משני צבעים, בלי פגמים, עם נברשות
קריסטל בסלון וכוסות וויסקי מנצנצות, מוכיחות את טיב המשקה
שבתוכם.
תן לי להיות רק לזמן מדוד, סרט ישן.
אתה יכול לספור את הדקות בשעון הכיס הכסוף שלך, ואפילו כמה
דקות יספיקו, תשלוף סיגריה עבה מתוך קופסא כסופה, תדבר
בהתרגשות, אפילו נראה את זה במבטך המיוסר.
ותאהב אותי בדיוק כמו שם, חזק, מוגזם.
אל תוסיף לנו צבעים, אל תגביר את הקולות הלא קיימים שלנו, אל
תוסיף לנו מילים, תשאיר אותי ככה, בשחור לבן.



לפעמים אני רוצה להיות כל הסרטים, בלי צבעים, עם צבעים, תשימו
אותי גם בקומדיות, אני אתמודד.
אבל תנו לי חמש דקות, אפילו פחות בסרט שחור לבן, אחד ישן
באמת.
שם כולם מאושרים, יפים, אולי זה מדבק.
תנו לי לברוח מהעולם האפור הזה רק לכמה דקות, לאשליה בצבעי
פלסטיק זוהרים,
בלי מילים, בלי קולות,
אני, אתה, ושקר בצבעי שחור ולבן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתה יושב בספסל
האחורי במכונית
ואכל דגנים
ממולאים בנוגט.
אז אתה אוכל
מאחור או נושך
כריות?


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/02 22:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה ולנר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה