גיל הלך ביער, מחפש משהו לאכול. הוא נתקל בשיח של תותי יער
וקטף חופן של תותים. לפתע פתאום, הוא ראה ציפור שיר יפהפיה
עומדת על ענף של עץ.
גיל התקרב אל הציפור, והיא בכלל לא פחדה.
"שלום ציפור יפה," הוא אמר.
"שלום לך ילד אנושי צעיר," אמרה הציפור.
הם התחבבו אחד על השני מאוד.
"יש משהו שאני רוצה לספר לך..." אמרה הציפור.
"מה?" שאל גיל.
"אני ציפור קסומה, אני יכולה לגרום לך אושר בעזרת מילת קסם,"
היא אמרה, ואז גרמה לגיל אושר בעזרת מילת הקסם.
"וואו, זה נפלא," התפאל גיל.
אחרי שעה הלך גיל חזרה אל האוהל שלו.
בבוקר, אחרי שהוא קם ושוב היה רעב והוא שוב הלך אל שיח התותים
- הפעם השיח היה ריק.
גיל היה עצוב, אבל אז הוא נזכר בציפור שמעניקה אושר, הוא הלך
אליה.
"שלום גיל," אמרה הציפור.
אבל גיל לא ענה. הוא רק הסתכל עליה בעיניים עצובות ובמבט
מוזר.
"גיל? מה קרה?" שאלה  הציפור.
גיל התקרב, תפס את הציפור והיכה בה בראש.
הוא לא היה בטוח אם היא חיה או מתה, אבל הוא טיגן אותה ואכל
עוף נהדר וטעים, הטעם הנהדר גרם לו לאושר מופלא.
שעה אחרי כן, כשהיה גיל שבע, התאבל על מותה של הציפור.
פתאום בא אליו יצור מוזר שאותו מעולם לא ראה. היצור היה גבוה
מאוד ועבה, עם עיניים ירוקות ובלי שיער בכלל.
"שלום לך, אדוני," אמר גיל.
"שלום," אמר היצור.
היצור וגיל התידדו, וגיל החליט שהיצור הוא נחמד כמו הציפור, אז
הוא לא איבד ידיד כשאכל אותה.
למחרת, חזר היצור.
"שלום לך," אמר גיל.
אבל היצור לא ענה, הוא רק התקרב אל גיל עם מבט מוזר
בעיניים...