הנטייה לראות במלחמת העולם הראשונה את העימות הראשון שבין
המשטרים האבסולוטיים לבין המשטרים הדמוקרטיים מהווה משגה -
היות שאופיין הדמוקרטי של המעצמות המעורבות לא תרם לניקיון
כפיהן בכל הקשור לאווירה הבינלאומית ערב המלחמה. לפיכך, נטייה
זו מהווה ניסיון למצוא רבב נוסף בהתנהלות המדינות המנוצחות,
מעין עתירה חסרת הגיון ל"ידיעה" שהדמוקרטיה היא הטובה במשטרים,
על מנת לפסול מכל וכל את המעצמות שפתחו בה.

את הגרמנים אפשר להאשים במלחמה יותר מאשר כל מעצמה אחרת היות
שהם התבססו כל העת על הפצת תרבותם בכוח הזרוע, ולא רק באזורים
שטרם השתייכו למעצמה אירופית כלשהי. התועמלנים הגרמנים טענו
לכאורה כי עליונות הגרמנים נותנת להם צידוק להשתלטות הלכה
למעשה על העולם כולו. עקב כך, השתכנעו עד מהרה כל הכוחות שלחמו
נגד גרמניה במלחמת העולם הראשונה כי תפקידם הוא בהגנה על העולם
מפני השעבוד לגרמניה, מפני האוטוקרטיה והמיליטריזם. בנפרד
יצוין שפעולותיהם של הגרמנים ב-1939, ערב פרוץ מלחמת העולם
השנייה (שבה גרמניה אשמה ישירות) גרמו להיסטוריונים רבים להטיל
אשמה רטרואקטיבית נוספת על גרמניה גם על פרוץ מלחמת העולם
הראשונה, כולל האשמות כלפי "תחלואי הלאום הגרמני".

ראוי להדגיש כי למרות האמור לעיל, גרמניה אינה המעצמה היחידה
שאשמה במלחמה. אלא שגרמניה, מכל המדינות המעורבות בסכסוך,
"תרמה" לפריצתו במידה הרבה ביותר, וכן ליבתה את אש הסכסוך
במהלכו כדי להפכו לטוטאלי ובלתי נשלט. דווקא לאחר שמנתחים את
משגי המעצמות ומסיקים שיש להטיל בכולן טעם לפגם, תתבהר אחריותה
של גרמניה, העולה על אחריות המעצמות האחרות, ולו בשל העובדה
ששעה שמעצמות אחרות חששו מפני המלחמה וניסו, הגם שבלא הצלחה
מרובה, למנעה, גרמניה הייתה עסוקה כל העת בחרחור הרגע המתאים
למיצוי מלא של הפוטנציאל הצבאי שלה.

עם זאת אין מנוס מלהסיק כי גרמניה הייתה המעצמה שהשפיעה לרעה
במידה המרבית על פרוץ המלחמה ועל ליבוי ושלהוב היצרים
המיליטנטיים במהלכה. למרות הביקורת הקיימת על טענה זו, לפיה
מדובר בשיפוט מוסרי בדיעבד, היא נראית נכונה לנוכח העובדות
ההיסטוריות. העם הגרמני ובעיקר מנהיגיו פעלו באופן בלתי-אחראי,
בלתי-הגיוני, בלתי-רציונאלי ובלתי-שקול. תדמית הגרמנים נפגעה
באופן קשה לאחר שלא הצליחו לשכנע את כלל העולם כי הצדק עמם,
ויצאו למלחמה כוללת באירופה כתוצאה מסכסוך מקומי בבלקן שאפילו
לא נגע להם ישירות.

הערכים האנושיים שיש לגזור מן המלחמה הטוטאלית הראשונה
בהיסטוריה של האנושות הם בבחינת שיעור שאין חשוב ממנו, כיוון
שהם הלקח הראשוני והטהור ביותר מסכסוך מעין זה. השאיפה לפתרון
בעיות בכוח הזרוע בלבד, אי-הנכונות לפשרה והדרישה המתמדת
לרכישת כוח נוסף במקום שיתוף פעולה עם אחרים - מאפיינות את
מדיניות המעצמות הגדולות אף בימינו אלה וחייבות להיות לנו
לאזהרה מתמדת, למגדלור בוהק הנושא את מסר הפשרה מבעד לערפילי
דברי הימים, המוחים את זיכרון העובדות.