האדם הספקן, אשר עליו מילים אלו עתידות ליסוב, הינו ברייה
מעוררת הערצה ממש, מעצם טבעו הוא מטיל ספק בכל, ואף מסרב לקבל
את קיומם של דברים, אלא אם הוא עצמו מאמין בהם, בדרך זו מחסן
עצמו האדם הספקן מן המציאות המתעתעת אשר חושינו הנלוזים
מעבירים לנו, ושומר על עצמו טהור בהכרתו, מתוך ידיעה כי
המציאות היא מה שהוא מאמין בה, וכל השאר אינו אלא תעלול של
יקום מרושע ואבסורדי.
אם כך, נתאר לנו סיטואציה מסוימת,תקיפה ביותר ואף נפוצה למדי,
שבה הולך אותו אדם ספקן לצחצח את שיניו, פעולה יומיומית ללא
עוררין, ושאין לתהות אחר מניעיה יתר על המידה, אולם, משום
שמקורבנו אדם ספקן הוא, ולא בנקל יפול לפח זה, אשר זימן לו
היקום, חושב זמן מה, ואז מחליט:"אני אינני צריך לצחצח שיניים,
אני אדם ספקן, ואינני מאמין בקיומם של חיידקים".
במבט ראשון, מסקנה תקפה ביותר לגביו, מעולם לא ניתנה לו הוכחה
מספקת לקיומם של חידקיים, ואומלל יהיה האדם אשר מתוך מראה
הכתמים המתרוצצים מתחת לעדשת המיקרוסקופ ישכנע אותו בקיומם,
שכן ידוע לאדם הספקן כי העיניים מטעות אותו במצבים ברורים יותר
מכתמים תחת עדשת המיקרוסקופ.
לכן, מידענו מלחיט שלא יצחצח שיניים, משום שאין הוא מאמין
בקיומם של חידקיים, ומכיוון שאינו מאמין בקיומם, הרי שאינם
קימיים, משום שהוא רואה את אמונתו בדבר מה כדרך היחידה להכיר
באמת ובתמים דבר מה, משוחרר מכבלי הגוף וההכרה האנשוית
המוגבלת.
עד כאן הכל טוב ויפה, אולם נשאלת השאלה, האם באמת אדם זה לא
ינזק כתוצאה מקו פעולה זה שנקט?
כדי לענו על שאלה זו, הבה ננוע קדימה בציר הזמן, נניח כחודש
לאחר שאותו אדם ספקן, אשר מסרב להאמין בקיומם של חיידקים, אינו
מצחצח שיניים, ולא יהיה זה מוגזם לשער כי ניתן יהיה להבחין
אצלו בשלבים מתקדמים של מחלת העששת.
אם כן, מה קרה? מדוע בכל זאת לא עלה הדבר בידו של האדם הספקן
שלנו, והוא הותקף על ידי החידקים?
ניתן לטעון, כמובן, כי אמונתו של אותו איש ספקן לא הייתה חזקה
דיה, והידיעות הקדומות שקיננו בו עוד מבית אמא לגבי קיומם של
חידקים לא הרפה ממוחו, ולא אפשר לו לחקור בעצמו את היקום, אולם
טענה שכזה תופרך על במהרה, משום שגם בעבר, כאשר אנשים לא
הוגבלו על ידי רעיונות שכאלה, כמו חידקים, הרי שהעששת הייתה
נפוצה בשכבות אוכלוסייה רבות.
אם כך, אין לנו אלא לפנות לפתרון, אשר גם אם בתחילה הוא עלול
להראות קיצוני ומגוחך, הרי שהוא הפתרון האידאלי. גם אם אין
האדם הספקן מאמין בחידקים, הרי שהחידקים מאמינים בו.
ללא ספק טענה אחרונה זו ראויה לדברי הסבר, ואעשה כמיטב יכולתי
כדי לעשות כן. ראו נא, אם העובדה כי מקורבנו ומיועדנו לא האמין
בחידקים, ואף על פי כן נתקף בהם, מעידה שהחידקים קיימים באופן
בלתי תלוי בו. מסקנה זו, העשויה להרות מובנת מאליה לאדם הפשוט,
אשר אינו מבין את נפתלות הספקנות, ואת רשעותו של היקום, הייתה
מכה באימה כל אדם ספקן, אשר הינו ישר דיו כדי להשיר מבטו אל
האמת, שכן האדם הספקן מודע לקיומו רק משום שהוא מאמין בקיומו,
והנה, יצורים אשר קימיים ללא קשר לאמונתו, אם כך, כיצד יוכל
להיות משוכנע, כי אין החידקיים ממשים יותר ממנו, וכי אין הוא
אלא יציר מחשבתם של החידקיים, אשר קיים רק משום שהם מאמינים
בו?
אכן, עבור כל אדם ספקן תהיה זו מסקנה קשה לעיכול, ואף
מזכעזעת, ולא בלתי סביר הוא שחלקם אף יהפוך עורו ויהיה
ל"אפיקורס" מושלם, אם יורשה לי להשתמש במילה זו במובנה ההפוך
כל כך, ואף יעבור להאמין בקיומו של אלוהים, בדמות אותם
חידקיים, ואף כי הרעיון מצודד את העין, בשל עוצמת קיומם של
החידקיים, ובשל תהליך ההתרבות היחודי שלהם, אשר מאפשר להניח את
קיומו של חידק בודד, אשר משכפל עצמו עשרות מונים, ובכך משמר את
העולם שיצר באמונתו, ללא שינוי כלל, הרי שהאמונה באלוהים תהיה
קשה מדי לאותם ספקנים ישרים, אשר יסרבו להאמין בקיומו של
אלוהים, דבר כמו נטול הוכחות ממשיות, ואשר כל הטיעונים להסבירו
ולהדגימו הינם בלתי שיכיים במקרה הטוב, ולעיתים אף צורמים את
האוזן, כמו אותם נימוקים ב"מעבר לעיקרון העונג" לפרויד.
אם כך, מה יעשה אותו אדם ספקן, אשר ספקנותו אמיתית ומושרשת
במידה כזו שלא יהפוך למאמין גמור, אולם ללא ספק כל תפיסת עולמו
תעמוד בסכנה
בשל הגילוי לאי ממשותו, אשר עומד במרכז התזה של האדם הספקן,
והיא תנאי הכרחי לתחילת המחשבה, מאז אותו הוגה אשר מצא לנכון
לעשות חסד עם המשוואות ולקשרם לעולמו הנפלא של אאוקלידס, ועתה,
היא התערערה לחלוטין?
בפני אדם שכזה, ושמא נקרא לו מוכה גורל, עומדת כמובן הברירה של
להחיש מכל וכל את קיומם של החידקים, להכחיש את קיומה של העששת
ושל הכאב עצמו, אולם בזאת יהיה כמו יוצר לעצמו מציאות נפרדת,
ומתעלם לחלוטין מהשפעתה של המציאות הממשית עליה, ובכך יצרף
עצמו כלאחר כבוד לקבוצה שהמדע המודרני מכנה סכיזופרנים.
כמו כן, יש באפשרותו לטעון כי אמנם החידקים קימיים, אולם אין
הדבר סותר את קיומו שלו, ולהצהי עליהם כעל יצור נפרד, אשר
עולמם אינו תלוי בעולמו, ושאין הכוחם להאמין אלא בדברים קטנים
ומאוסים אחרים, ובוודאי שאין הם משפיעים על עולמו שלו, ואינם
מערערים את קיומו.
אולם, משנפרץ הסייג, הרי מהרה יגיעו שאר הגנבים, והוא עד מהרה
יודה בקיומם של דברים כמו שמש, קרינה אולטרה סגולה, חמצן, אש,
ובסופו של דבר סופו שהתפקר לחלוטין, ואף יעבור להאמין בקיומם
של שדים ורוחות, ולו משום להקל על מצוקתו.
אם כך, לא נותרה לאדם הספקן, לפי תפיסתי, אלא ברירה אחת,
להודות באי ודאותו של קיומו שלו עצמו, שכן, אם החידקיים קימיים
ללא קשר אליו, מה יתן לו ביטחון שהוא עצמו קיים?
סופו של דבר, שיתרגל לקיומו הערטילאי, ויתכן אף שיוכל להנות
ממנו, אמנם, בזאת נשללת חוית האלמוות, שכן קיומו תלוי בזה
שמאמין בו, ואף חווית החופש, שכן הוא תלו ברצונו של המאמין,
אלא שאלו הם אשליות ותו לו, ומוטב היה לאדם הספקן שיפטר מהם
כבר בשלבים הראשונים של ספקנותו, ואם אמנם המשיך להחזיק בהם,
הרי שבתהליך הסתפקנותו נתגלו בקעים, ומוטב לו שיחזור אחרוה
ויטפל בה, בטרם יביא את עצמו למעלה הגבוהה ביותר של הספקנות,
הפיקפוק בעצמו.