מיכ' הפריק / עדי |
קולך חרוט אצלי בזיכרון
ואת ישנת אצלי היום
וכשהלכת
ניגמר לי החלום
נישארת שלמה
שמורה
כמו שרציתי שתיהיה
את כה יפה
כמו אז
ביום ראשון
הלכתי וראית אותי
ושוב
חוזר אלי אותו חלום
עוברים ימים
ואנו פה יושבים
ומנפחים בועות סבון
ואת בוכה כלכך
ושנינו כה דומים
ידעתי
זה משהיה אמור לקרות היום
ושוב לבד
שומע את השיר המעליב אותך
דמעות תמימות
זולגות כך סתם
שרק אומרות
אני תמיד שלך
שלך לתמיד. מיכה.
-מוקדש לדידי-
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|