מעגל חד של אנשים שקושרים אותי בברזלים וירטואלים והוא אומר
שהוא לחוץ ושכח את מה שביקשתי הכל מושלם אבל לא.. לא אין אין
אין כלום ושום דבר לא זורם נמאס לי מהם כמו שלהם נמאס מימני
ולא רציתי אבל הייתי חייבת להמשיך כך
הייתי מעדיפה מוות על חיים  ולחיות את המוות מהתחלה עד אין סוף
שחוזר להתחלה  שלא הייתה ההתחלה האמיתית ובין אנשים אני הולכת
קיצונית ובשלי אני ממשיכה והסיגריות נגמרות מהר כמו החיים של
אנשים לא אופטימים  ממורמרים מאוכזבים והמציאות זורמת להם ביום
יום והיא רעה ומקשה וגם שכרוצים היא לא נותנת להגיע רחוק
רחוק מאוד
בארץ  החלומות משחקת מחבואים שואפת לחיים מרגשים הכל סביבה
מושלם הכל כ"כ תמים ויש עוד ילדים בארץ החלומות הם שותקים והיא
לא מבינה למה זורקת עוד אבן לאגם  היפה צועקת שוב מישהו מרגיש
פה חיי ואין תשובה והם חוזרים כמו ילדים טובים והולכים לישון
במיטה המלאה בחום ואהבה ומתעוררים בעולם סיוט


למה כשאני צועקת אף אחד לא שומע ולמה שופטים אותי על פי המראה
ולמה אין לאף אחד רצונות מעבר לחומריות ולמה כשאני בוכה הבכי
חם וכשהו נגמר ממשיכם לשתוק

מעבר ליכולת לשמוע אני צועקת מקווה לשמוע תשובה ושוב כולם
מביטים בי בגלל שאני זאת אני

ועוד צעקה יותר חזקה יותר מרירה קוראת לעזרה
ואף אחד לא שומע
שוב אותו דבר אין סוף לסוף
ואין סוף להתחלה צעקתי במרירות שוב ולא הייתה תשובה