תאמין. בבקשה. זוהי בקשתי היחידה, שתאמין.
אתה לא יודע כמה אני זקוקה לך, אפילו יותר ממך. אני לא יכולה
לומר 'אוהבת', כי אהבה זה עדיין לא, אבל יש לה פוטנציאל
להיות.
התסביכים שלי לא פשוטים, הם רק כוללים בחירה. אחת מהבחירות הכי
קשות של חיי- או אתה או היא. והיא לא מבינה שיש ביננו משהו.
שאתה שלי, אני שלך, הרי חתמנו על חוזה בלעדיות כבר, בדמעות של
מלאכים, לא בנשיקה, כי גם היא לא הגיעה עדיין לידי מימוש...
ההיא שמפריעה לנו בעצם נדלקה עלייך, ולא אוהבת, כמו שהיא
טוענת, היא לא יכולה לאהוב מישהו שהוא לא שלה, ואתה לא שלה,
אתה שלי.
אז לקחנו פרק זמן,ביוזמתי כמובן, כדי שבפרק זמן הזה אני אתן לה
לגנוב אותך ממני, היא קיבלה את האישור שלי לכך. את האישור
המילולי שלי לכך, הלב שלי לא הסכים עם זה, הוא אף התנגד קשות,
אך חסמתי אותו, חסמתי את הרגש לאותן השניות. הלב שלי רק כאב
ובכה חרישית בינו לביני, שאתה לא תוכל לשמוע שאני כואבת את
המעשה הזה. אז היא קיבלה את אותו אישור שיצא משפתיי באי רצון
מוחלט, קיבלה אישור לנסות ולקחת לי אותך, האושר הרגעי(המושלם)
שלי. כן, אני מודעת, טמטום גמור מצידי, טיפשה נשארת טיפשה, כל
מה שתרצה זה אני, הכל! אבל מה לעשות, אותה אני אוהבת, והיא
אותי(?!-כבר לא בטוח...) -לפחות כך היא טוענת.
ואתה לא יודע כמה קשה היא אותה המחשבה שאני אחזור היום הביתה
ולא אדבר איתך שיהיה לי משעמם או שאני ארצה לשתף אותך בדבר מה,
או בסתם מאורעות היום, אני פשוט לא אוכל לעשות זאת. וכשארצה
לבכות למישהו, בדיוק כמו שאני עושה עכשיו, בעודי כותבת לך, לא
אוכל לבכות לך האדם שאני בוכה בגלל משהו שעשיתי לו, כמה
אירוני... האדם שבטוח ישמח אותי,ה-אדם (בה' הידיעה) שלי.
וזו לא הפעם הראשונה שחיי האהבה שלי נתונים בתסביך, אבל הפעם
זה תסביך חדש, תסביך שלא נתקלתי בו בעבר, בעיה מוזרה וקשה
להחריד.
והנה, שוב הגעתי למצב שבניתי אימפריה, אמפריית אהבה איתך. לאט,
לאט בנינו אותה. שלב, שלב בצעדים הנכונים. וראה איך היא
מתמוטטת כעת במהירות.
התתן לה ליפול?
התכנע לנסיונות הגניבה שלה? ובכך תלקח ממני?!
אל תתן לה ליפול. תשאר שלי. מבקשת. בקשה אחת ויחידה מהולה כולה
באהבה זכה.
שלך,(תמיד) מורן.
נכתב במהלך נסיעה ארוכה למדיי באוטובוס.
|
