אל תהיי לובשת שחור
מודדת מוות אל מול הראי
נסיכה שבויה בטירה עם דרקון
משווה סימני זיקנה אל פני הארמון

אל תהיי כמו כוכב מהבהב
זרמי אש אל פני הכבים
אל קפל הבגד אל דש שמלתך
מעמידה במבחן את כל קיומך

מרחוק את מביטה אליי
את תמונה באלבום שנשכח
וזעם מתמלא בך.
את תהיי עוד זיכרון שנמרח

לאט את נותנת לאבק
לשטוף את הבדידות ממך
זיכרון לזיכרון את מוצאת נחמה
בספק את מהססת, אולי זו נקמה

טעם הביחד טעם החמצה
מתערבב בראשך עם תחושת הפרידה
שיבוא הגואל אל קירבתך
שנינו ידענו שכך יבוא סופך