היה זה בוקר שגרתי , במטה המשמר האזרחי בחיפה התקבלו עשרות
התרעות על פיגוע אפשרי בזמן המיידי באיזור.
מומו חזר לו מהסיור שגרתי במסוף האוטובוסים והיה מאושר מעין
כמותו היום יוכל לשים ידו על נכס מעין כמוהו , האקדח שחלם עליו
מאז ימיו הראשונים בצבא.
מומו היה פריק של נשק , לפני הצבא היה יוצא  למטווח עם אביו
שהיה נותן לו להחזיק בנשק הברטה הישן שלו מעוד תקופת הפלמ"ח ,
אך לא נתן לו לירות בו.
באותה תקופה לפני הגיוס לא הייתה ציפור אחת אמיצה שישבה על אחת
הגגות שנשקפו מהמרפסת של מומו, כנראה ששמועה אחת על ציפור
שנפלה שמונה קומות מכדור של רובה אוויר הרתיעה את רובם..
בצבא בעודו טירון צעיר הרגיש מלך במטווחים, מפקדיו הרעיפו עליו
שבחים על דיוקו במטרה ועל המקבצים הנעים שיצר.
לאחר כמה שבועות קיבל צ'ופר ויצא לקורס צלפים ,
כמובן שגם בקורס הצטיין , קיבל סיכה מיוחדת מזהב שהוא שומר עד
היום.
בסיום הקורס חיכה לו איזה מפקד עטור סיכות ודרגות וסימן לו
לבוא עליו , לאחר מכן מומו הצטרף ליחידה מובחרת של הצבא ותיפקד
בתור אחד מצלפי היחידה.
מומו היה חייל טוב ומוערך מאוד ביחידה, תמונות רבות של מעלליו
במלוכלכי הרשות הפלשתינית תלויים עד היום במשרדי היחידה.
מומו הכי אהב ביחידה את המפקד שלו שמעון שהיה מבחינתו אגדה, לא
היה נשק שלא ידע לתפעל והוא היה מקצועי בטירוף. שמעון מצידו לא
הסתיר את אהבתו לפקוד המצטיין שלו וצ'יפר אותו מפעם לפעם.

לשמעון היה אקדח , שהוא נחשב הצעקה האחרונה בתחום הנשק לטווח
הקצר, עשוי ממתכת קלה, עם סמן לייזר, משתיק קול ועוד כל מיני
שכלולים שאפילו לא נוכח לדעת אותם.
מומו תמיד היה מנדנד לשמעון ושואל אותו שאלות על האקדח ותמיד
כדי לנפנף אותו אמר לו שמעון שמתי שהוא ישתחרר הוא ייתן לו
בעלות על הנשק וייתן לו את הנשק במתנה ,  "מתנת שחרור נדיבה "
אהב לומר.
מומו לא היה בן אדם ששוכח הבטחות מהר כ"כ ובמיוחד שמדובר באקדח
של שמעון והזמן עבר כ"כ מהר שלא הספיק לומר ג'ק רובינסון וכבר
ביקר במדור משוחררים וראה את אוסטרליה ותאילנד במוחו.
שמעון אף על פי שהתקשה להסתיר את הסתייגותו מלהעביר בעלות על
האקדח שכ"כ התגאה בו, הרגיש זכות וכבוד להעניק אותו לטוב
בחיילים והעניק  אותו בטקס מיוחד שארגן למומו, שבו הוגש אוכל
ושתייה מכל טוב, וכל חיילי היחידה הביטו בקנאה במומו מקבל פסל
עם הקדשה מהיחידה על תרומתו וכמובן את האקדח המדובר של שמעון.

מי לא הכיר את מומו בתחנת האוטובוסים בה סייר מדי יום, הוא
הוכר בשל משקפי השמש הכהות שלו, הנדיבות שלו וכמובן בשל האקדח
המיוחד שלו.
תמיד היה מתהלל במעלליו בצבא ואיך שהוא מחכה שמחבל יפול לידיים
שלו והוא יעשה ממנו קציצה מעוכה.
תושבי השכונה תמיד הרגישו נוח בנוכחות של מומו, וגם בימי
פיגועים והתרעות לא הורגש לחץ ופאניקה מצידם הרי יש להם את
מומו שיגן עליהם.
היה זה יום שני , היחידה עודכנה על כוונת מחבלים לבצע פיגוע,
וכולם היו בכוננות.
מומו קם בבוקר עם הרגשה לא טובה, הוא כמעט שלא הצליח לישון
בלילה משהו הטריד אותו הוא לא ידע מה אבל משהו היה חסר.
הוא שתה מהר את הקפה השחור , בוץ כמו שהוא שתה בלבנון, ופחד
לאחר לסיור.
הוא לקח את הארנק את האקדח , סידר את התלבושת ובאותו הזמן צלצל
הפלאפון, מומו דיבר עם מפקדו וקבע שיאסוף אותו עוד כ5- דקות .

מומו יצא מהבית והרגיש ששכח משהו והייתה לו הרגשה כמו מה
שהרגיש בבית שמשהו חסר.
מומו סייר בתחנה והעביר את הזמן במבטים על בנות שעשו לו עיניים
, וצחוקים עם מוכרי השווארמה.
בלי ששם לב עצרה ליד התחנה מכונית והורידה נוסע שנראה לובש
אפוד ונשק אך הוא לא היה חייל.
מומו שמע מרחוק צעקות והבחין במחבל יורה לכל עבר ,
בראשו כבר ראה איך הוא מנטרל את המחבל וזוכה לתהילה שכל כך
מגיעה לו.
בלי היסוס רץ לעבר המחבל ושלף את האקדח , יד שנייה שלח לעבר
החגורה . היד חיפשה את המחסנית אך לא מצאה
מומו ההמום עמד עם אקדח  שלוף ,
ונזכר כי בלילה ניקה אותו הוציא את האקדח שהיה תמיד במצב הכנס
ושם את המחסנית במגירה ושכח להחזירה.
הוא עמד חסר אונים בשעה שהמחבל יורה לכל עבר, מומו קפץ מהר
מאחורי מכונית ורעד כולו.
מזל שבאותה שעה היו חיילים בתחנה וחייל טירון מצנחנים ירה
לעברו וניטרל אותו.
ניידות של משטרה ואמבולנסים הגיעו תוך שניות לאיזור ופינו את
הנפגעים.
תוך דקות פונו כל הנפגעים ובמזל לא היו הרוגים בפיגוע הזה
בזכות תושיותו של החייל הצעיר מצנחנים שפעל כמו שתודרך ביציאה
הביתה.
חובש מד"א הופתע לגלות עוד נפגע שלא ראו מסתתר מאחורי מכונית ,
היה זה מומו מזיע ורועד כולו מדבר שטויות
"האקדח, אני רציתי לירות, לא היה לי מחסנית"
כל חייו של מומו עברו מול עיניו , המטרה שנמצאת על ראש
הציפור, המקבצים בטירונות, הפעולות המיוחדות נגד המבוקשים
בשטחים והמארבים בלבנון .
בידו אחז באקדח "המיוחד" שכל רצה להשתמש בו ולהוכיח לעצמו
ולאחרים שהוא מגיע לו בזכות ולא בחסד. והנה הוא פישל ועשה טעות
של טירון.
האקדח נשמט מידו של מומו על הרצפה
החובש צעק לחברו יש לנו פה פצוע הלם תביאו לפה אלונקה ואמר
ברכות למומו
"יהיה בסדר חבר אל תדבר אנחנו נדאג לך"
מומו שאל
"מה עם האקדח ? האקדח שלי?
החובש הרים את האקדח מהרצפה ודי התלהב ממנו ואמר
"חבר חתיכת אקדח אתה מחזיק מה אתה ביחידה מיוחדת?"
הדברים שהחובש אמר הדהדו לו בראש,
לפתע נזכר בדברי המפקד שמעון באחד התדריכים ביחידה בגלל
שחיילים הלכו עם הנשק בלי המחסנית כאשר יצאו הביתה,
"נשק ללא מחסנית לא שווה כלום
זה כמו מחבט טניס בלי כדור ".