שלום. קוראים לי דני ואני אספר לכם סיפור!
אתמול בערב עשיתי אמבטיה. אחרי האמבטיה אמא ניגבה אותי. אני
יודע להתנג לבד, אבל אמא אומרת שכשהיא מנגבת אותי אני לא נכנס
רטוב למיטה.
אחר-כך הלכתי לחדר שלי ולבשתי את הפיז'מה ונכנסתי למיטה ואמא
באה וכיסתה אותי ונתנה לי נשיקה ואמרה "לילה טוב חמודי."
ואז היא הלכה והתכוונה לכבות את האור ולסגור את הדלת אבל אמרתי
למה "לא, לא, אמא! אל תכבי את האור!" והיא שאלה "למה, חמודי?"
אז אמרתי לה "כי.. כי אני לא אוהב לישון בחושך," אבל היא רק
חייכה, סגרה את האור ויצאה מהחדר.

כשאני לבד, בחושך, בלילה, אני שומע את הערבי שמתחת למיטה שלי.
הוא משייף את הצפורניים שלו על הרצפה ומחדד את השיניים שלו על
הברזלים של המיטה ומתגרד בקול מעצבן כזה... קחחח קחחח קחחח. אז
רציתי ללכת להדליק את האור, כי בחושך הוא לא יוצא. חשבתי לקפוץ
מהמיטה ולרוץ ולהדליק את האור, אבל פחדתי שאיך שאני אגע ברצפה
עם הרגליים הוא יתפוס אותי וימשוך אותי אליו ויאכל אותי! עמדתי
עם הברכיים על המיטה ורציתי להתכופף לראות אם אולי הוא ישן,
אבל פחדתי שאולי הוא לא ואז הוא יתפוס את הראש שלי וימשוך אותי
אליו ויאכל אותי!
אז עלה לי רעיון בראש. החלטתי שאני אטפס על הארון שליד המיטה,
אעבור לצד השני, אקפוץ לרצפה ואדליק את האור, וככה אני אשן
בשקט כל הלילה ואהיה מוגן.
אז טיפסתי על הארון. הוא בנוי מריבועים כאלה, בשביל הספרים
שלי. הלכתי עליו לצד השני שלו. אמא לא מרשה לי לעשות את זה.
היא אומרת שיום אחד אני אפול ביחד עם הארון ואשבור את הראש! אז
הלכתי מאוד בזהירות ובעדינות והגעתי לצד השני ואז קפצתי לרצפה
ומהר הדלקתי את האור...

ואז ראיתי אותו!

הוא היה כבר חצי גוף מחוץ למתחת של המיטה שלי והוא שם ידיים על
העיניים כי קשה לו לראות באור. ואז הוא קם והתנדנד קצת ושאג
"בההההה!!" חזק והתחיל ללכת לכיווני עם הידיים שלו מושטות
קדימה. אז צעקתי "לא, לא! ערבי, אל תתקרב אלי, לא!" וזרקתי
עליו גרב והוא תפס אותה באוויר עם השיניים ובלע אותה! ואז הוא
המשיך להתקרב וצעקתי "לא! אל תיגע בי! תלך, ערבי, לא!" וממש
הרגשתי אותו כבר נוגע בי עם הידיים שלו ואז אבא שלי פרץ לחדר
וירה בו חמישה כדורים עם הרובה M-16 המקוצר שלו!!
וחומר ירוק מגעיל כזה השפריץ על המיטה שלי ועל הפיז'מה שלי
וקצת עלי בצוואר ואבא שלי אמר שירוק זה הצבע של התורה של
הערבים.

ואז כל הלילה היו משטרה וצבא ואמא שלי הכינה לכולם תה. בסוף בא
אלי איש גדול כזה עם חליפה שחורה ועניבה אפורה כזו מכובדת
ומשעממת ואמר לי "חביבי, אתה אמיץ מאוד".
"אני לא חביבי, אני דני," אמרתי לו, והוא אמר "אז דני, אתה ילד
אמיץ מאוד. אבל שתדע לך שכל מה שקרה פה - אסור שאף אחד ידע. זה
סוד. אסור לך לספר את זה אפילו למורה שלך,"
"אבל אין לי מורה, אני עדיין בגן..." אמרתי לו.
"אז אסור לך לספר גם לגננת שלך. תזכור, זה סוד."
אז שאלתי אותו "ומה.. מה יקרה אם אני כן אספר למישהו?" אז הוא
אמר לי "אז תבוא מפלצת חדשה מתחת למיטה שלך."
אז חייכתי ואמרתי "מה, אני הרגתי את הערבי שמתחת למיטה שלי, מה
אכפת לי ממפלצת מטופשת."