קצב מונוטוני רועם ומציק מרעיד כל אזור השרוי בטריטוריה שלך.
דומה ששמו את ראשך בין מצלתיים, אך הטון צורם ומחריד יותר
מהטון המתכתי המושווה למצלתיים פשוטים. אתה צועד במקום ללא
גבולות, ללא התחלה וללא סוף.
טהור מרוב זיהום.
עוד שום דבר לא קיים שם. בכל אופן, לא משהו שאתה מודע לו. אתה
מתחיל לצעוד ולא חש בשום בסיס מוצק, כאילו אתה מהלך באוויר.
עולה שלב. מטה קסם הכל שקט. הכל חשוך.
מתוך החושך מתחילים להופיע עיגולים כחולים מנצנצים עם מרקם
סגול. הם גדלים עד שלב מסוים ובמקומם מגיעים אחרים. קול דק
ושקט מתחיל להזדחל פנימה.
בהתחלה הוא רגוע, אחר כך אדיש. עולה שלב. מטה קסם
העיגולים מתפזרים. הקול גובר ונהיה מקוטע. יש אור בקצה, כל
כך רחוק, דומה ולא תגיע לשם לעולם.
קול אחר, דומה לזה של טריקת דלת, מתווסף לקול הראשון. חזק כל
כך. אתה מתחיל להרגיש איך מולקולות הגוף שלך משנות את צורתן
לאלה הדומות ל- H2O רק פחות טהור. וזה ממלא את גופך. האור
גדל.
עולה שלב. מטה קסם
אתה מתחיל לאבד שליטה. נכנס לתוך טרנספר בלולאה אינסופית.
קולות עמומים בשילוב עם קולות עצומים זורמים יחד אתך, לא
משהו אחיד. התדירות קטנה, הקצב גדל.
אותות נזרקים מכל כיוון, וזה דומה לאות הראשון בסדר. אתה פוקח
עיניים בפתאומיות, בתהומיות. האותות לא נעלמים. אתה עוד שרוי
במצב הקודם. עולה שלב.
דומיה.
אתה קם, ולא מודע לכך. הכל מתעקש להתכחש למוח שלך. חלקים מאוד
מסוימים ממנו. אין לך תחושה, אבל ההיא, הפנימית יותר, מתחילה
להתעצב ולהזדחל החוצה. מתחילה להשפיע עליהם. הם שומעים
אותך, רואים אותך, מרגישים אותך. דברים שאתה לא יכול לעשות.
חיים שלמים היית יכול להעביר בצורה זו. בין כה וכה זה לא היה
משנה לך את המציאות.
עולה שלב.
...
ייבשתי את כל הכביסה הרטובה, גם זרקתי לך את כל הסמים. אני
מעדיפה להשאיר אותך ככה. זה מתאים לך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.