סבא - התסריט / אייל גבר



סצינה ראשונה.

בית קברות, בוקר, הלויה רשמית יפה כזאת.

- צילום שטח של האזור :
יש קבר במרכז עם מצבה, יש בור לפניה, עומד רבי לפני המצבה
מסביבו עומדים אנשים
נוספים. הם עומדים סביב הקבר ונראים כאילו הם מחכים למשהו והם
מתחילים להיות
עצבניים.כולם עומדים שם בשקט, שוטים על תנועות ידיים עצבניות,
רגליים עצבניות,
אנשים מסתכלים אחד על השני...
הרבי מסתכל על האנשים שמתחילים לדבר עם עצמם, במעין עצבים
שכאילו עשו להם
משהו, והם נראים מתלוננים.

מלמולים ברקע מאנשי ההלויה : "אני אף פעם לא חיכיתי כל כך
הרבה זמן להלויה !"
    "אין כבוד לזמן של אנשים !!!"
"אני עוד צריכה לאסוף את התינוקת  ..."
"חוסר התחשבות..."


-שוט ארוך : מצלמה נמוכה בגובה הרגליים עוברת רגליים עצבניות
ומגיעה מרחוק לילד
שעומד ליד הרבי, ועולה מעט לרבי שמתכופף כדי לומר משהו לילד
:

הרבי מתקרב לילד קטן כבן 7, ולוחש לו :

קלוז אפ על הפנים של הרבי :

הרבי :  " המאחר במותו תעכר נשמתו !"

קאט פתאומי בסיום המשפט ומעבר חד למסך שחור.(אפקט של הד)




סצינה שניה.

בית, פנים, חושך.

זקן יושב ליד שולחן כתיבה שדולקת בו מנורה קטנה, ורושם משהו
שאנחנו לא מצליחים לראות
אך רואים גם מעטפה ליד.

צעקה נשמעת,

ילד : "אהלן סבא, מה קורה איתך ?"

סבא(מחשבות): הוא אוהב לצעוק, הוא ידע שאני כבר לא אשמע כל כך
טוב,
(תוך כדי הילד עדין צוער משהו ברקע)... והוא נהנה להשתעשע
ברעיון(סבא מעלה חיוך  קטן).

ילד: "ומה קרה לכל החלומות שדיברנו עליהם ?"

סבא(מחשבות): רגע... איפה הוא ? (הוא אומר עם בלבול.)

ילד: והחיים עברו לך כמו שרצית ?

סבא: (עושה צוק ומתחיל) ...אבל לא ידעתי שככה זה יעבור...(לוקח
נשימה עמוקה וממשיך) שכל יום הדברים ישארו... (קוטע את עצמו
כי הוא לא מצליח להגדיר, עד שיוצא לו
משהו לאחר רגע של  שקט) , תפתח תיקוות  (הוא אומר בהחלטיות)
ומה יצא מזה ?  
-כלום .

ואתה ממשיך לנסות אבל תמיד נשאר אתה, למרות שאתה בטוח כל פעם
שאתה יכול
להשתנות, שהשתנת שעכשיו אתה יותר טוב,

פעם אתה בוחר להיות הבחור הרגיש, פעם אגו מניאק מטורף,
לפעמים שוביניסט אלים, פעם  אכזר חסר רחמים,ולעיתים רחוקות
אפילו כולם ביחד.

-וכל פעם צחקת על עצמך הקודם "לפני שהשתנת" היית נוהג להתרברב
שכמה שאתה טוב לעומת קודם, ואיזה מזל שהשתנת, אבל השנאה
העצמית לא  הפסיקה שם שנאת גם את עצמך "החדש" וככה השנאה גברה
עד ששנאת את עצמך, מכל הבחינות, וכל הזמן ניסית להשתנות,
ולמרות שלא הפסקת להשתנות. לאט לאט,עם השנים... נשארת אני.

הילד: חשבת שתהיה פעם מישהו, אבל אתה לא, נכון ?!?(אומר זאת
בבוז)

הילד : אתה בטח יושב לבד בבית והפנים שלך נראות כמו הצרות שלי,
תרתי משמע, (צחוק
של כמה שניות ואז הוא ממשיך ...)

הילד: הספקת להתפרסם בתור ככוב רוק ?(בלגלוג וצוחק עליו)

עשית משהו נועז בחיים שלך, כמו להמר על כל הרכוש, לשחק צ'יקן
ולא להיות לוזר
לקפוץ בנג'י, או לצנוח צניחה חופשית בערום ?

זוכר כמה שרצית אופנוע , ולא סתם אופנוע הרלי דיוידסון דגם
86', כמו שבטח יש
לך(שוב פעם צחוק)

גנבת פעם? לקחת סמים קשים ? היית דילר? היית קבצן או טייס
בחיל האויר ?
התקרבת פעם לשדה הקרב או שכל כך פחדת שהיית ג'ובניק ?

עוצר ואומר בלעג :  סביר יותר שהתחתנת ...(צחוק מרושע)

[
הילד: -אתה שמח ילד ? הרבה זמן כבר לא קראו לך ככה נכון, מתי
לאחרונה נגעה בך אישה ?
אתה חושב שרק בגלל שאני לא רואה את הפנים שלך אני לא יודע
שאתה בוכה ?
בוכה כמו נקבה, כמו ילדה קטנה ...
]

אתה נהנה לשבת בחושך נכון ?  להיות לבד, להרגיש פחות חי ...
לברוח ...

הילד עוצר קצת ורואים את הסבא עם דמעות.


הסבא(מחשבות): ואז הוא עצר, חיכיתי שכבר יגמר לו המרץ
...(בוכה)

הילד: ומה אם כן יש לך הרלי דיוידסון מאחורי הדלת, ואולי אתה
בכלל צוחק, איזה עוד סיבה   יש לך  להקשיב לי ...  (הילד מתחיל
להישמע ממש לחוץ, ובדיכאון)

אז אתה יושב שם וצוחק עלי, על זה שאני ווס, שאני מסכן ושאין
לי חברים ושאני מדבר   אל עצמי כמו איזה אפס...

(הילד נשמע בוכה ...)

תוך כדי בכי הוא מצליח לצעוק עליו עוד :

לך תיטפל לאנשים בגיל שלך , אם עוד נשארו כאלה !

הילד עוצר את עצמו לאחר שבוכה קצת, ונשמע פתאום נורא מסכן,
ומדבר כאילו בבקשה, ואם המון כבוד, בניגוד  למה שהיה עד
עכשיו.

הילד : מה שבשבילי הוא עכשיו בשבילך הוא מזמן,
ואני מניח שגם הזיכרון לא משהו אז ...

הילד: הקלטתי את הדברים האלה, כי אני מפחד, סבא.
כי אני לא רוצה להיות חסר משמעות, כי אני לא רוצה למות ושלא
יהיה שם אף אחד
שיבכה באמת, כי אני חושב שאני חסר חשיבות, ושכמו שבאתי ככה
אני הולך , נעלם, לא משאיר כלום מאחורי. אני יודע שאני רק
טינאיג'ר דפוק , ושאני אמור לזיין עכשיו בנות וללכת למסיבות
וסתם להנות מהחיים, אבל ...

מישהו שיבטיח לי שזה לא יהיה ככה, אני אוהב את עצמי ולא רוצה
להיות מישהו שאני
שונא, אני מבטיח לעצמי שזה לא יקרה...

ועכשיו אתה שם שומע אותי, תגיד לי, לעצמך ... איך היו החיים
?

הילד ממשיך לבכות קצת ...

ואז הילד נקטע בשיר שמתחיל מהאמצע. , כנראה השיר של אנוק :
time is a jailer

הסבא מסיים לכתוב את מה שהוא כתב , מקפל את זה ושם את זה
במעטפה, וכותב עליה :
"ממך בגלגול הקודם"

הוא יושב שם קצת, ברקע השיר של anouk לוקח לבסוף אנחה גדולה
עושה מאין כן של הסכמה עם הראש, צוחק לעצמו, שומע את השיר עד
הסוף, שם את המעטפה בכיס של המעיל, מוציא הקלטת שהתחילה לנגן
כבר שיר אחר ושם את הקלטת בכיס.


קאט למסך שחור.







סצינה שלישית.

שוב פעם בית קברות, בוקר, האנשים עדיין מחכים לו שם.

הילד מחזיק איזה 3 בלונים, ברקע נשמע השיר של Mr. Bungle
(השיר הראשון  מ - California)

הוא אומר שלום לכולם והם עונים לו בעצבנות של כאלו שרוצים כבר
לחזור הביתה, הם
אומרים לו מזל טוב.

הוא משלם לרבי במזומן, והרבי מחייך ותופח לו על הגב, והסבא
פונה לכיוון הקבר

הוא נכנס לקבר, כולם נושמים לרווחה, והרבי מוריד את החיוך
ומעלה פנים מזויפות ו"עצובות", מוציא ספר תנ"ך...

קברן חסר פנים מתחיל לכסות את הגופה.

המצלמה שוב עוברת בין האנשים לאחד האנשים(נער) יש אוזניות
ובכיס ווקמן, שומעים קצת
מוזיקה(את השיר של שבק"ס אין כבוד אבל לא מבינים כי זה נורא
חלש)
ואז כשהרבי מתחיל להקריא, הוא מוציא לשניה את הווקמן מהכיס
ומגביר חזק הרבה יותר מדיבורי הרבי.

המצלמה עולה למעלה מהיד שלו לקלוז-אפ על הפנים של הילד רואים
אותו לועס מסטיק ומסתכל על כולם בבוז של נער מתבגר.

קאט למסך שחור , כתוביות וברקע השיר של שבק"ס : אין כבוד !

- סוף -