היא רק רוצה שיביט בה.
רק שישלח אליה מבטים שטופי זימה, עיניו השחורות נוצצות בזיק של
פיתוי. יפשיט אותה בעיניו, ידמיין בעיני רוחו מה היה עושה לה,
כמו בסרט של אמצע הלילה.
והיא, מצידה, תשב על המיטה מולו באפלה כשלגופה כותונת לילה
לבנה עם פרחים קטנים אדומים, שיא התמימות והתום. רק בת 15.
תשפיל מבטה בביישנות. כאילו בטעות, תעביר ברפרוף יד על ירך
לבנה ומוצנעת, מהפנטת אותו אליה בתאווה.
רוצה שירצה אותה בטירוף, שיגרור אותה לעולמו השחור והאפל,
המעוות. שיקרע ממנה את הכותונת הלבנה ויטיח אותה על הרצפה
באלימות, יפשיט אותה מתחתוניה בתנועה אחת, בדיוק לפני שיגזול
ממנה את בתוליה בפראות שנועדה לחיות. יחדור, יחלל, יתבע וידרוש
את גופה השברירי. יכאיב לה ויאנח מעונג על המעשה האסור.
רוצה להיות אסורה בשבילו, טהורה וחדשה, שירגיש אשמה מעורבבת עם
פורקן מהמם, שילכלך אותה בסטיות המזוהמות שלו, את כל מהותה
הנערית. רק ילדה.
אחר,הוא יביט אליה בערפול חושים אבוד, מותש,
ולא ידע לעולם שמאחורי העיניים הגדולות והתמימות,
מבעד לעור הצחור והדקיק,
מתחת לחזות הטהורה,
פועם לו בסתר לב
של זונה.