טיאה מור / שומאיש בשומקום |
צרובה דמותך שברירית,
מכוות אור בוהק.
בשערי נפשי
ככל שצלך מתארך והולך,
הנך מתמעט ונמוג.
יורדת אלי בכא
לרדות מרורי לבי
שם שומאיש ישית
בשומקום יצית
צייה וריק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|