גל גרופר / הקינה על הכאב |
את רגשותיה שמה בתא המטען.
היא רוצה אותי אך אני מרגיש מכופף,
שנינו ביחד - בביתי המלוכלך.
ההוה שלה אינו משהו מזהיר,
להצהרתה התחלתי להחוויר.
יש לה עוד עבודה בשביל כל מנה,
לאור פנס רחוב עומדת אהובתי הנאווה
והדמעות זולגות לה ונשברות על הכיור
בעצבות מורחות לה את האיפור השחור,
אני רואה את הבכי שלה למרות שהיא מופנמת
היא לא לבנה - עכשיו היא מוכתמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|