שוב החשכה עלי יורדת,
מציפה אותי במחשבות.
כי אני ציפור נודדת,
עייפה מהמסע ופוחדת לנחות.

קן בנית, מזרי דפנה ושחת,
ממגע רגשות ועתיד,
ומביט אתה עלי בנחת -
הרי זה מה שרצית תמיד!
אז למה אלי את לא יורדת,
ממשיכה סביב - סביב לחוג?
כי אני ציפור נודדת,
כל כך מכורה למשב הדרור.

כן. לילות אין ספור כבר עפתי,
בים דמעות ובדידות.
ולך לא פעם לחשתי
שקן חם יקר לי מרקיע חירות.
אותך, מאוד אוהבת.
רק בגלל זה ממשיכה לכאוב.
כי אני ציפור נודדת,
יכולה כל רגע לעזוב.

אצלול לאן שאני כה מפחדת,
או אמשיך ולא אחזור לכאן?
כי אני ציפור נודדת,
ולא יודעת לאן.