זה עוד יום אפור כזה.
מהימים שצמד המילים שפותח לך אותם הוא "כוס עמק" , ותאמינו לי
שלפתוח את היום בקללה ,זה לא הדבר החיובי ביותר שאפשר
לעשות...
לקום ,להתלבש, ללכת ולחזור,לנוח,ולהמשיך בשיגרת היום.
בלי חשק ובלי רצון.


זה עוד יום אפור כזה.
אפילו האוכל חסר טעם.לא יודע למה,אבל הפעולה ,שבדרך כלל גורמת
לי הנאה רבה, הופכת חסרת עיניין.הלעיסות מונוטוניות וחסרות
טעם,
והכל משעמם.


זה עוד יום אפור כזה.
לוקח ת'שלט ומזפזפ, הכל אותו דבר.
שום דבר מעניין.הכל נראה בנאלי ודפוק.שיגרתי.
הדמויות שרצות על המסך מנסות להוציא ממני שביב של חיוך,אפילו
הסתמי ביותר,וגם הוא החליט שלא להגיע היום...


זה עוד יום אפור כזה.
אפילו האנשים ברחוב נראים אפורים.כל אחד בשיגרת יומו.בדרך
הביתה,
בדרך לעבודה.עם מבט מזוגג קדימה הם הולכים,כאילו כבתבנית,
מה שגורם לי לחשוב שהעולם כולו הוא אוסף של תבניות,מסגרות,
והכל אוטומטי וחסר דמיון.


זה עוד יום אפור כזה.
פתאום לפגוש אותך,עם חיוך ,עם העיינים הכחולות המשגעות שלך.
בוהקות,מהפנטות אותי.
עמדנו ודיברנו,וכל הזמן הזה שדיברת,חשבתי על הפעם הראשונה
שנשקתי לך באוטו,אחרי הדייט הראשון,וכמה היה כיף לקום למחרת .
עם חיוך על הפנים.
חייכת אלי והרגשתי טוב.


זה היה עוד יום אפור כזה , עד שפגשתי אותך.